בעוד אנו נערכים לסבב אפשרי שלישי במלחמה עם איראן, וכשמערכת הבחירות מתלהטת מיום ליום, איום חמור לא פחות צץ באופק: מלחמת אזרחים, או מלחמת אחים. ההיסטוריה היהודית כבר ידעה מצב כזה, שהמיט על עמנו כיליון לאומי, אובדן חירות ועצמאות, אלא שגם אחרי 78 שנות עצמאות של הבית השלישי איננו לומדים מאותה היסטוריה עגומה.
“ישראל אינה מצויה בעת הנוכחית במסלול בלתי נמנע להתפרצות מלחמת אזרחים, אך גם אינה חסינה מפני כך”, קובעים שני גמלאי השב”כ, חיים מנור ואבי מושבי, במאמר רב־חשיבות שפרסמו בגיליון החדש של ביטאון המל”מ (המרכז למורשת המודיעין), “מבט מל"מ”. כתב עת זה, המוקדש לענייני מודיעין וביטחון, מופץ בקרב גמלאי קהילת המודיעין – המוסד, השב”כ, אמ”ן, נתיב – ועשיר במחקרים ובעדויות, לעיתים מעוררי צמרמורת והשתאות. בקוראך את הביטאון הזה, אינך יכול שלא לתמוה: הרי יש פה מידע רב שהאויב יכול לעשות בו שימוש בהתנהלותו מולנו. עם זאת, אפשר לסמוך על אנשי הסוד שלנו ועל הצנזורה, שיודעים מה מותר ומה אסור בחשיפה לציבור.
למשל, ד”ר עמרם אהרוני משכיל אותנו בנושא היחסים בין ראשי שב”כ לראשי ממשלה, שכבר ידעו בעבר התנגשויות, במיוחד בתקופת ראשי הממשלות בן־גוריון ואשכול, וראש שירותי הביטחון איסר הראל. חלק נכבד מהגיליון מוקדש לעימותי העבר והעתיד מול איראן, לכשל המודיעיני ב־7 באוקטובר, וגם מתריע מפני הסכנה שמתעצמת בקו התפר בשרון: “גם המפגע הבודד וגם תשתיות מסוגלים להוציא אל הפועל תרחישים של פשיטה, שתפקידנו לוודא שהם לא יתקיימו. מחויבותנו לתת התרעה בזמן. אם טול כרם מתעוררת בלי שנשים לב, זה פוטנציאל להבערת הגזרה כולה”. אחרי הפיגועים הרצחניים בסוף השבוע, הדברים מתחדדים עוד יותר.
חשיבות מיוחדת יש למאמר החותם את הגיליון, אזהרתם של שני הכותבים מפני מלחמת אזרחים אפשרית. שהרי הציבור, וליתר דיוק ראשי הציבור משני הקצוות הפוליטיים, אינם ערים דיים לאסון שאליו הם מובילים את המדינה. קיטוב פוליטי חריף, ירידת אמון במוסדות המדינה, שיח דה־לגיטימציה של “הם” ו”אנחנו”, ואף אירועי אלימות נקודתיים מקרבים סכנה זו לפתחנו. “האם החלום הציוני, שהתממש אחרי אלפיים שנות גלות, יגוז? האם יהיה זה סופו של הבית השלישי?”, שואלים מנור ומושבי בדאגה מוצדקת.
השאלה אינה נותרת בחלל האוויר. השניים מציעים “מנגנוני בלימה אפשריים”, שנחלקים בין הדרג המדיני, מערכת המשפט, המשטרה, השב”כ, מערכת החינוך, התקשורת, וכמובן, נשיא המדינה. ייתכן שיצחק הרצוג קרא מאמר זה בטרם יצא בפומבי באמירה חמורה, המבקשת להרגיע את הצדדים הניצים והמקצינים במערכת הבחירות.
“השאלה האמיתית”, קובעים מחברי המאמר, “אינה רק אם זה יקרה, אלא אם המערכת יכולה, בנויה ומעוניינת להקדים תרופה למכה”. הם מזכירים שהחוק בישראל איננו ערוך להתמודד עם סכנת מלחמת אחים. המחוקקים לא העלו על דעתם מצב אפשרי כזה בישראל, אולם המציאות עלולה לטפוח על פנינו בעניין קריטי זה. אין זה מדויק. שהרי גם בישראל היינו כבר פעמים מספר על סיפה של מלחמת אזרחים, באירועים כגון פרשת אלטלנה, רצח אמיל גרינצווייג, רצח ראש הממשלה רבין ועוד.
לדאבוננו, אין לנו מנהיגי מפלגות ממלכתיים ואחראים כמנחם בגין ע”ה, אשר כמפקד האצ”ל היה על סיפונה של “אלטלנה” המופגזת מן החוף וזעק: “מלחמת אחים לעולם לא!”, ואשר כראש הממשלה הנחה את השב”כ, לאחר רצח איש “שלום עכשיו”, לעשות כל מאמץ ללכוד את משליך הרימון כי “מלחמות אחים בין יהודים ליהודים זה חורבן בית שלישי”.
אכן, בהיעדר אחריות לאומית, במיוחד בקצוות הפוליטיים מימין ומשמאל, יש תפקיד חשוב במיוחד לשב”כ תחת פיקודו של דוד זיני, להיות ערני מתמיד בארבעת החודשים הקרובים למתרחש בזירה הפנימית. לסכל כל ניסיון קיצוני לשיבוש הסדר הציבורי עד כדי מעשה רצח שיביא על עם ישראל את הגדול באסונותיו.
המאמר בביטאון המל”מ הוא קריאת השכמה לכולנו. לא מאיראן ולא מהפרוקסים שלה יש לחשוש לעצם קיומנו, כי אם מהאויב מבית. קוראים לו שנאה עצמית הדדית, חסרת מעצורים.
התרעות פיקוד העורף