הזירה הסעודית אינה מספקת מידע רב, ועל כן חשוב מאוד לקרוא את מאמרו של עבד אלרחמן א־ראשד, שהיה במשך שנים רבות עורך של כלי תקשורת ערביים המזוהים עם המשטר הסעודי. במאמרו האחרון ("א־שרק אל־אווסט", 25.7) שוטח אלראשד את הרציונל הסעודי בנושא הסכם הגרעין. הוא דוחה על הסף את הטיעונים שלפיהם ההסכם פוגע באינטרסים אמריקאיים ומזכיר שהמשא ומתן התנהל במהלך כהונתו הראשונה של טראמפ במישור המקצועי־אנרגטי בלבד ושממשל ביידן שדרג אותו למישור המדיני, עד ש־7 באוקטובר גרם להקפאתו. במילים אחרות, לפי א־ראשד הטענה שלפיה ההסכם נחתם בחיפזון עקב המלחמה עם איראן אינה נכונה.
הפרשן הסעודי מסביר שוושינגטון הבינה שאם המשא ומתן יטורפד, סעודיה תפנה לאחת החלופות – אירופה, סין או רוסיה. סעודיה מבקשת לשמור על מערכת יחסים קרובה עם הכוחות המובילים בזירה הבינלאומית. א־ראשד מודה שעלו ספקות בריאד לנוכח כישלונה של ארצות הברית למנוע את התקיפות האיראניות נגד סעודיה, אולם וושינגטון הוכיחה שבכוונתה להוסיף ולהגן על האינטרסים החיוניים שלה. המלחמה טרם תמה, והקונגרס האמריקאי אישר עתה תוספת תקציב של מאה מיליארד דולר להמשך הפעילות הצבאית נגד איראן, מה שממחיש את המחויבות האמריקאית לפעולה.
א־ראשד כותב עוד שהמלחמה המחישה את מגבלותיה של סין. למרות היותה שותף הסחר הגדול ביותר של סעודיה, ניכר פער בין השפעתה הכלכלית של סין ובין מוכנותה לקחת על עצמה מחויבויות ביטחוניות. כלומר, ריאד איננה יכולה לראות בסין חלופה לארצות הברית. א־ראשד מזכיר שהפנייה לגרעין אזרחי היא חלק מחזונו של יורש העצר, שרואה בגרעין מקור אנרגיה נרחב יותר מהנפט. הוא מוסיף שסעודיה גילתה בשטחה כמות גדולה של אורניום, שעשויה להספיק להפעלתם של שני המתקנים המתוכננים.
אין להוציא מכלל אפשרות, לדבריו, שנתעורר יום אחד ונגלה שאיראן הצליחה להגיע ליכולת גרעינית צבאית. על חסימת מצר הורמוז הוא אומר, “אם זו ההתנהלות האיראנית כשאין לה יכולת גרעינית, אך טבעי שהדאגה תגבר אם היא תגיע לכך בעתיד”.
בשאלה אם ייתכן שסעודיה תסב את פרויקט הגרעין האזרחי לפן הצבאי, א־ראשד מפנה לדברי יורש העצר, שלפיהם אם איראן אכן תגיע ליכולת צבאית הרי שהממלכה תחתור להשגת “הרתעה הדדית”. עם זאת הפרשן מציין שאין הכרח להסב את הפרויקט האזרחי לצבאי שכן “קיימות חלופות שונות לכך”. סתם ולא פירש.