כאן נדרשת עצירה. במשך חודשים ארוכים נטו לא מעט כתבים ופרשנים לקבל כמעט כפשוטן את הצהרות הרהב, מצעדי הטילים והרטוריקה הלוחמנית של המשטר בטהרן. איראן הוצגה לעיתים כמונוליט חסין וכמעצמה אזורית שמסוגלת לממן לחימה ממושכת כמעט ללא מגבלה, בעוד שלארה"ב יוחסה חולשה פנימית עמוקה ולעולם כולו תלות כמעט מוחלטת בנפט. אלא שהתמונה הזו, כפי שעולה מהנתונים שמציג פלוצקר, מורכבת הרבה יותר. מאחורי מפגני הכוח נמצאת מדינה שמתמודדת עם שחיקה כלכלית, תשתיתית וחברתית הולכת ומעמיקה, בעוד שהיכולת של ארה"ב והכלכלה העולמית לספוג את הזעזועים גדולה מכפי שנהוג היה להציג.
ייתכן שבעקבות הפרסומים האחרונים, הפרשנות המרכזית תתחיל סוף סוף להתפכח מהמטוסים והטילים שהציגה טהראן, ולהבין שללא מים, חשמל ושכר בסיסי, גם המשטרים הקשוחים ביותר אינם חסינים מנפילה. הקיץ הזה אינו עוד עונה; הוא שעת המבחן של המשטר באיראן, ואם ארה"ב לא תשנה את עמדתה-יתכן גם הקיץ האחרון שלו.
התרעות פיקוד העורף