לאחר תשעה באב אנו מונים שבע שבתות של נחמה שבהן נקראות הפטרות נחמה מהנביא ישעיהו. ההפטרה הפותחת (ישעיהו, מ') ממחישה עד כמה תחושת הנחמה הלאומית קשה להשגה. הנביא צריך לשכנע בכך שתקופה חדשה לגמרי עומדת כפוטנציאל בפתח.
אחד הביטויים המרכזיים המתגבשים בפרקי ישעיהו הוא "ואתנך לברית עם לאור גויים". הצמידות ההכרחית בין "ברית עם" ובין "אור לגויים" קיימת מראשיתן של שתי משימות קשות ומחייבות אלה. ניתוק ביניהן הוא גם הרס של כל אחת מהן בנפרד. חידוש הברית הישראלית מאפשר את היותנו אור לגויים, וחתירתנו להיות אור לגויים חייבת להשפיע על כינון הברית.
הדבר המשמעותי בעת הזו הוא הצורך הקיומי והחיוני בתחושת נחמה. לא בעלמא מילה זו יש בה גם עידוד והתגברות וגם ממד של חרטה. אדם שחוזר בו ממשהו שבו נכשל, או מכוונה לא "ידידותית", גם ניחַם על כוונותיו ועל מעשיו.
איני רואה אפשרות לחיזוק הנחמה הלאומית והחברתית שלנו ללא רגשות חרטה. אין טעם בהתחייבות לעתיד אם הבסיס אינו כולל חרטה ברורה. החרטה חייבת להישמע ברבים, בעיקר מפי אלה שכרכו את חייהם האישיים בחיים הציבוריים. הם אלה שקיבלו על עצמם את הובלת הציבור וייצוגו, אף אחד לא כפה זאת עליהם.
אין לזלזל בנרתמים לפעולה ציבורית. יש בתוכנו המגיבים כלפיהם בציניות, ומדגישים את רדיפת הכבוד ויצר הפרסום שלהם. ועדיין, רבים מהפונים למישור הציבורי והפוליטי יש בהם תחושה של שליחות ואחריות.
דווקא משום כך איני מסוגל לתפוס כיצד רובם ככולם אינם פותחים את עונת הבחירות בהבעות חרטה ברורות ומפורטות בעניין כישלונותיהם בקדנציה האחרונה. הימנעות זאת לא רק שאינה ראויה ואינה צודקת אלא גם טיפשית מבחינת סיכויי הצלחתם העתידיים. מידה של הודאה בטעויות קשות ושל השתתפות כנה בצער הרבים יכולה גם להועיל לדימוי של בעל החרטה.
אולי חלק ממנהיגינו אינם מבינים עד כמה עמם זקוק לנחמה. אין זה מתקבל על הדעת, לשוב ולדבר באותם מושגים בדיוק ולהתעלם שוב מציבור גדול שחש "על הקצה". יתחיל בכך ראש הממשלה וימשיכו שריו וחברי הכנסת במפלגתו ובמפלגות נוספות, ויאמרו בין השאר: אנחנו מתקשים לבקש את אמונכם לאחר שנכשלנו בחלק חשוב מחובותינו. אנחנו מבינים את הסבל שנגרם לרבים מכם במשמרת שלנו, ואת המצוקה הכוללת בחברה הישראלית. למזלנו, התגייסתם בגבורה ובמסירות למען הכלל וזיכיתם בכך גם אותנו.
חרטה פומבית של ההנהגה מועילה לנחמה של הפרט. בעומק הדברים, בקשת מחילה על ידי נציגי השלטון עתה היא מאוחרת מדי ומעטה מדי. הדרך הראויה היא בחירת ממשלה אחרת, גם אז תהליך הריפוי יהיה ארוך וקשה. אולם מבחינה אנושית ויהודית, הימנעות אפילו מצעד מוגבל זה אינה נסבלת.
התרעות פיקוד העורף