באמיתי: שני לוזרים נפגשים בוושינגטון, כביכול כדי לדון בדרך הטיפול באיראן. בישראל אומרים "הכל תלוי בביבי", בארצות הברית אומרים "הכל תלוי בטראמפ". למעשה, שניהם מבלבלים לעצמם ולעמיהם את המוח ואת הנפש. מי שקובע את כללי המשחק, ממלחמה עד הסדר אזורי, הוא אחמד וחידי, מפקד משמרות המהפכה. לזה אין בעיה לרסס צרורות על בני עמו בהפגנות מחאה. להתעלל בטראמפ ושות' זה פיצוחים בשבילו.
הלוזר של ישראל ואנשיו חושבים שכדאי לצאת למלחמה ולחסל את וחידי. הלוזר האמריקאי ואנשיו חושבים שמלחמה היא נזק ושמה שצריך לעשות הוא לדבר עם איראן, חיזבאללה וחמאס ולחסל פוליטית את הלוזר מישראל לטובת קליינט שפוי יותר. בינתיים, זה נשף מסיכות.
טראמפ של היום הוא גווייה פוליטית מהלכת. צירוף בלתי ייאמן של איש שהוא גם מלך בחצרו וגם ליצן החצר. לפני כמה ימים נערכה המסיבה השנתית של כתבי הבית הלבן. המנחה היה וולף בליצר, מגיש בכיר ב־CNN ולשעבר כתב "על המשמר", ביטאון מפ"ם. בחיי. היה לי הכבוד העצום לכתוב כמה חודשים לצד זאב בליצר. עכשיו מזמין בליצר בבית הלבן את כתבי "הוול סטריט ג'ורנל" לקבל פרס על הצטיינותם במילוי משימתם העיתונאית בחשיפת קשריו של טראמפ עם ג'פרי אפשטיין.
טראמפ ישב במסיבת הכתבים כמארח, חיוך טיפשי על שפתיו, וכל האולם מחא כפיים בעונג סדיסטי. מכאן ואילך, כמו בפגישתו עם נתניהו, השאלה היא מה קורה שם, בערפל התודעה שלו. לקבלת הפרס התייצבו כתבי "הוול סטריט ג'ורנל". בליצר שיבח והילל את עבודתם, העניק לכל אחד מהם את פסלון הפרס וטראמפ קם מכיסאו ולחץ את ידי הזוכים בחיוך עוויתי.
בחזרה לביביטורס ולאיראן: אף אחד מהשחקנים אינו רוצה את נתניהו וצה"ל, כולל חיל האוויר, בתמונה. ההזדמנות היחידה שזה יקרה היא אם טראמפ יחליט שהתבוסה באיראן פירושה תבוסה בבית, ואז הוא ישחרר את הרצועה לנתניהו וזה ישחרר את הרצועה לחיל האוויר. הביקור הנוכחי בוושינגטון לא ישנה דבר, למעט חוויית משתמש בלעדית במרכבת האלים המעופפת. שניהם בדרכם לגריטה.
התרעות פיקוד העורף