ערוץ 12 הוא תאגיד מצליח ומוביל, זרועותיו ארוכות. ככזה הוא קפיטליסטי במהותו ומטרתו לרשום תשואות כלכליות. הוא אינו מוחזק על ידי המדינה, אלא על ידי בעלים פרטיים, שרוצים לראות רווחים. לכן המיזמים והפרויקטים החיוביים, הלבביים והמקסימים מעוררי השראה אבל גם תמיהה, שלא לומר שאלה או הרמת גבה.
מדוע ערוץ 12 וחברת החדשות שלו, שמבוססת על ערכים של אמת ואמינות, יושרה והגינות, עושה מאמצים כבירים ומפקיע את זמן השידורים רק כדי לתרום, לתת ולהעניק? מניין הגיעה רוח ההתנדבות הפלאית הזאת של תאגיד המדיה הגדול והמשפיע במדינה?
הערוץ, שמוקדש בעיקר לאקטואליה, ושראיונות לא פעם נעצרים או נקטעים "בגלל קוצר הזמן", ושתמיד חייבים לעבור לעניין הבא "כדי להספיק" וכו', מצא לפתע משאב גנוז של דקות שידור יקרות, ברייקים והפסקות של 50 שניות ועוד תשדיר ועוד אחד - וכל זה למען מטרה אומנם נעלה, אך לא מכניסה.
אפשר לחשוד שערוץ 12 משתמש במילואימניקים לצרכיו, ויותר ממה שהוא תורם להם, הם מעניקים לו. גם חנוך דאום באישיותו החיובית, מתגייס. לא רק כדי להגיע ליעד הנחוץ, אלא גם לסייע לערוץ.
לכן, לא מן הנמנע שמיזם "מתן התעודות" מטעם חברת החדשות אינו אלא פרויקט לניקוי, כיבוס והלבנה. הוא כביכול מבקש להעביר מסר לצופים: למרות מה שאתם חושבים, הערוץ דווקא בעד הלוחמים. על פניו זה אמור להיות מובן מאליו. הפילנתרופיה המשודרת לא נועדה רק למתן הערכה, אלא בעיקר לקבלת הכרה בחזרה.
אז אולי הפרויקטים הטובים והראויים של הערוץ הם דרך פתלתלה ולא ישירה להגיד סליחה. ואולי ראוי, בדיוק שנתיים אחרי, אפילו לקחת אחריות. כי אותם סטנדרטים שכולנו תובעים ובצדק מפוליטיקאים, מצופים גם מערוצי שידור פופולריים.
התרעות פיקוד העורף