רק כשאתה נוחת בשדה התעופה של לונדון או פריז, אמסטרדם או ניו יורק, אתה מתחיל להבין באיזה סיר לחץ מטורף אנחנו חיים בימים אלה בארץ. בשבוע שעבר טסתי עם רעייתי לניו יורק לביקור משפחתי. החלטתי שבמשך שמונה ימים אתמקד בטיולים בחיק הטבע, במשחקים עם הנכדים, בבילויים במסעדות ובבתי קפה ובשיטוטים ברחובות העיר. במילים אחרות: החלטתי להירגע ולנשום אוויר צח ונקי.
רק כשאתה מטייל בשדות המוריקים, מבלה בכרך הגדול או יושב לאכול ארוחת צהריים במסעדה יפנית, אתה מבין שבעולם הגדול לא מתרגשים בכלל מהמתרחש בארץ. אפילו לא ראיתי זנב הפגנה נגד ישראל בשום מקום.
ההמלצה שאני יכול לתת לכל ישראלי שרוצה להירגע לזמן קצר מהכותרות המפחידות בעיתונים היא לקנות כרטיס טיסה ולנסוע לכמה ימים אל מעבר לים, לא חשוב לאן, כדי לנשום אוויר צח, להרגיע את האוזניים מניבולי הפה של הפוליטיקאים, לתת מרגוע לעיניים מההפגנות הבלתי פוסקות, להסתובב ברחובות הראשיים בלי חשש שאזעקות צורמניות יחייבו אותך לחפש מחסה בטוח.
כל העצות הטובות האלה טובות לפחות כמו כדור אקמול או אספירין נגד כאב ראש, כי ברור לכל מי שיוצא לגיחה קצרה בחו"ל שבשובו הביתה יחזרו המראות הקשים ויחזור החשש מהמתיחות הביטחונית, מחידוש הקרבות ברצועת עזה ובלבנון. אבל אז נתחיל לחלום על החופשה הבאה - ותודו שגם זה נותן קמצוץ של אופטימיות, ושזה לא מעט.
התרעות פיקוד העורף