בישראל 2026 דברים רבים כבר אינם יכולים להפתיע אותי, וגם לא להוציא אותי משלוותי, ובכל זאת הרגשתי תסכול רב - הנה הדברים חוזרים, ומה אנחנו עושים? כבר ידענו מהי הסתה גם בהיסטוריה הקרובה שלנו, לאן היא מובילה ומה קורה בסופה. חשבנו כי למדנו משהו, אבל כנראה, בעיקר, למדנו לשכוח.
יתרה מזו, האנשים שהסיתו אז, מסיתים היום. הם יודעים למה - כי הלקחים לא הופקו והקונספירציות משתלטות שוב על הסיפור, אז וכמו בימים האלו. אנשים אוהבים להפיץ קונספירציות, ולאט-לאט הן הופכות לסוג של אמת, שמאמינים לה ופועלים לפיה.
ישראל הייתה למדינה אלימה. את זה, לצערי, כבר לא צריך להוכיח. מאות מעשי רצח בשנה, פרוטקשן גלוי בצפון ובדרום, טרור בכבישים, אלימות בבתי הספר, בימים ובלילות. רק עכשיו מתגלגלת איזו פרשת רצח מזוויעה בירושלים והיא הולכת ומערבת עוד ועוד אנשים.
ואז, ראש השב"כ מכשיר לקראת הבחירות הבאות מפלגה כהניסטית כדי שתוכל לרוץ לכנסת. המפלגה נפסלה לפני כמה חודשים על ידי השב"כ עצמו, ועתה הפכה פתאום ללגיטימית. מה קרה בינתיים? ראש השב"כ התחלף, ועכשיו היא כבר יכולה לרוץ לכנסת. מה זה אם לא נרמול של אלימות?
החמצן של הדמוקרטיה
הממשלה הכריזה כי תבטל פרסום מטעמה ב"הארץ", ואת ערוץ 12 מכנים "ערוץ התרעלה" או "ערוץ התבהלה" או עוד כינויים שונים, וכך הפך להתגלמות הרוע. יש מי שמסתפק באמירות, ויש מי שלוקח לבנה ומטיח אותה בפתח הבניין שלהם.
התקשורת, העיתונות, קראנו לה פעם, היא החמצן של הדמוקרטיה. היא מאפשרת את חופש הביטוי לציבורים שונים ומגוונים, ללא פחד וללא יראה. היא עצמה נחשבת לרשות החמישית (הרביעית היא מבקר המדינה), ויש לה תפקיד חיוני מאין כמוהו כדי להבטיח את הדמוקרטיה ומוסדותיה.
התקשורת גם מרגיזה, אני יודע. היא חודרת לחרכים, לסדקים, לנקודות העיוורות, הסמויות מן העין. היא מגלה זוהמה ולכלוך, ולכן היא מלכלכת את הידיים ומסכנת את עצמה. על זה היא ראויה להערכה ולא לענישה. צריך לקבל את זה כחלק מהעסקה שתפקידה לטהר את האוויר ואת האווירה הציבורית אצלנו.
התרעות פיקוד העורף