איך עיתון אמור לדווח על אבידות במלחמה? ראוי לשאול את השאלה הזו במיוחד כשמדובר בעיתון שמבטיח לקוראיו מקצועיות עיתונאית ללא פחד ומשוא פנים, ואף מגדיר עצמו כ"עיתון מתעד". כלומר, כלי תקשורת שארכיון המידע שלו אמור לשמש מסמך היסטורי ולשקף מאורעות באופן מדויק ואמין.
השאלה חשובה, משום שהאבידות בעזה הפכו לנושא מאוד מרכזי בשיח על מלחמת 7 באוקטובר. השיח הזה השפיע על דעת הקהל העולמית, על חברות מסחריות, על חוגים אקדמיים, מדעיים ותרבותיים, וכמובן שגם על מנהיגים ועל המדיניות שלהם כלפי ישראל. אף שמעולם לא הורשעה - כבר בדצמבר 2023 ישראל הואשמה ברצח עם בבית הדין הבינלאומי בהאג, בתביעה שהוגשה על ידי דרום אפריקה ונחשדה במימון עקיף של איראן. אך מעטים הם האנשים שמצויים בפרטים, וצעירים רבים שניזונים מהרשתות החברתיות מאמינים שישראל אכן ביצעה רצח עם בעזה, ושכל ישראלי או יהודי שתומך בישראל - אשם בכך.
כולנו כבר יודעים שבעידן הפוסט-אמת רבים רוכבים על נרטיבים שהקשר שלהם למציאות הוא רופף במקרה הטוב. כך שבתוך כל הכאוס של המידע, מישהו צריך לקבל אחריות על דיווחים מדויקים ככל האפשר ולהיות מקור אמין, לא? לכן בדקנו את הדרך שבה דווחו במשך שנתיים האבידות בעזה, בעיתון שאמור להיות המקצועי והטוב בעולם.
6,696 כותרות שפורסמו ב"ניו יורק טיימס" עסקו במלחמה בעזה בתקופה שבין 7 באוקטובר 2023 ל-10 באוקטובר 2025 — כ-7% מסך הכותרות שפורסמו בתקופה הזו, מה שמראה על החשיבות המערכתית של הנושא. כחמישית מכותרות המלחמה עסקו באבידות: 1,305 בסך הכל. 709 מהן עסקו באבידות של פלסטינים, ומתוכן 653 כותרות עסקו בפלסטינים בעזה ולא במקום אחר (כמו איו"ש). אלה הכותרות הרלוונטיות שאותן ניתחנו.
בכל הנוגע לאבידות מלחמה, יש שלושה היבטים עיקריים שאליהם צריך להתייחס. הראשון הוא ההיקף הכולל של האבידות. השני הוא החלוקה הפנימית - בעיקר בין אזרחים ללוחמים. השלישי הוא מיהו הגורם שנושא באחריות לאבידות. אז בואו נראה איך ה"ניו יורק טיימס" דיווח על אבידות בעזה במשך שנתיים תמימות של מלחמה.המספר המצטבר של האבידות בעזה (10,000, 25,000, 30,000 וכו') פורסם בסך הכל ב-11 כותרות וכותרות משנה במהלך המלחמה.
בכולן לא נעשתה הבחנה בין חמושים לאזרחים, ולא הוזכר שהמספר כולל לוחמי חמאס, כמו גם הרוגים כתוצאה מטילים כושלים של ארגוני הטרור או מהוצאות להורג. כלומר - מהכותרות הללו ניתן היה להבין שמדובר רק באזרחים.
בכל 11 הכותרות הללו העיתון לא הסתייג ממקור הדיווח. באחת הכותרות צוין שהמספר הכולל הוא כנראה גבוה מהמדווח. כותרת אחת ציטטה הסתייגות של הנשיא לשעבר ג'ו ביידן לגבי המספרים, משום שהיא פורסמה בסמוך לדיווח הכוזב על הפיצוץ בבית החולים אל-אהלי, שבו מספרי ההרוגים התבררו כשקריים. לעומת זאת, הערכה של צה"ל לגבי מספר המחבלים שנהרגו פורסמה בכותרת אחת בלבד במהלך המלחמה, והעיתון הסתייג מרמת אמינותה.
מבחינת החלוקה הפנימית של הדיווחים, כלומר ההבחנה לגבי אופי ההרוגים, ניתן לזהות פרקטיקה מערכתית ברורה מאוד. מתוך 653 כותרות, 231 (35%) ציינו שמדובר באזרחים, ו-322 כותרות נוספות לא ציינו מיהם ההרוגים המדוברים. כלומר, בסך הכל 553 כותרות (85% מסך כותרות האבידות) התייחסו לאזרחים או שלא ציינו מי נהרג, רק "פלסטינים".
לאן נעלמו הלוחמים?
אבל למעשה, המשמעות היא שמתוך כל כותרות המלחמה, רק 14 כותרות התייחסו להרג של לוחמי חמאס שאינם הנייה, דף, סנוואר או עארורי, כלומר למחבלי חמאס שנהרגו בשדה הקרב. מדובר ב-2% בלבד מסך הכותרות על אבידות בקרב פלסטינים שפורסמו ב"טיימס" במהלך המלחמה כולה. ברור למדי איזה רושם עולה מתוך דיווח מתמשך שכזה - שבתקיפות של ישראל בעזה אולי חוסלו מנהיגים, אבל נהרגים רק אזרחים.
פעמים רבות מתגלה בדיעבד שעיתונאים, מורים ורופאים שנהרגו, היו רשומים בארגוני הטרור. חיילי חמאס פושטים את מדיהם בזמן עימות צבאי ומתחבאים בין האזרחים, כחלק מתפיסת המגינים האנושיים של הארגון. המטרה היא לבלבל את צה"ל, לגרום לחיילים להסס לפני ירי, ולדווח על כל הרג כאזרחי כדי להפעיל לחץ בינלאומי על ישראל להפסיק לירות.
בפועל, העיוות אפילו חמור יותר, משום ש-7 כותרות (מחציתן של אותן 14 כותרות שכן דיווחו על הרג מחבלים) הציגו את המידע כטענה של ישראל שיש להסתייג מאמינותה. כך שרק 7 מתוך 653 כותרות שהתייחסו לאבידות פלסטינים, היו דיווח ברור על מוות של מחבלים בשדה הקרב בעזה. זוהי הפנמה מוחלטת של אסטרטגיית דיווח האבידות של חמאס, בעיתון החשוב בעולם.
מי אחראי כאן?
בשאלת האחריות קיימים שני אספקטים: מיהו הגורם האחראי להרג, ומיהו המקור שממנו נשאבו הנתונים. אלה שאלות חשובות במיוחד נוכח הדיווח הכוזב על פיצוץ בבית החולים אל-אהלי בעזה, שאירע ממש בתחילת המלחמה, ב-17 באוקטובר 2023, והסב ל"טיימס" מבוכה מאוד גדולה.
או אז, משרד הבריאות בעזה דיווח על 500 הרוגים בבית החולים כתוצאה מתקיפה אווירית של צה"ל. ה"טיימס" הציג אותו כ"מקורות פלסטיניים", ולא הזכיר שמדובר באנשים שמונו בידי חמאס וסרים למרותו. הדיווח היה כוזב לחלוטין - שכן הפיצוץ נגרם מטיל כושל של הג׳יהאד האסלאמי, במגרש חניה ולא בבית החולים עצמו, ומספר ההרוגים היה נמוך בהרבה. אף שצה"ל הפריך את הדיווח במהירות, ה"טיימס" נמנע מתיקון הכותרת במשך חמישה ימים, ורק אחרי נזיפה קשה מהבית הלבן - פורסמה התנצלות חריגה. בהתנצלות הובטח שלא להסתמך יותר על דיווחים של חמאס. אבל בכל הנוגע לדיווח על אבידות, נראה שה"טיימס" דווקא עשה בדיוק את ההפך.
משרד הבריאות בעזה המשיך להיות מקור המידע העיקרי, בלי שהודו בכך. מתוך 653 כותרות שעסקו באבידות בעזה, 448 (שהן 69%) כלל לא ציינו מהו המקור לנתונים, אלא הציגו את המידע כעובדה. 89 כותרות ייחסו את המידע למקורות רשמיים בעזה, ו-82 כותרות נוספות ייחסו את המידע למקורות אחרים, כמו האו"ם או ארגוני זכויות, ולמעשה ציטטו את נתוני משרד הבריאות. 4 כותרות בלבד חשפו שחמאס למעשה מנהל את משרד הבריאות בעזה, שהוא המקור העיקרי לנתונים. מעורבותו של חמאס פשוט הוסתרה.
יותר מזה - מתוך כל 653 הכותרות שדיווחו על אבידות בעזה, 18 כותרות בלבד הטילו ספק או הסתייגו ממקור הדיווח. רובן (8) הטילו ספק במקורות הישראליים שאליהם יוחסו הדיווחים. מתוך הכותרות האחרות שהטילו ספק, 3 הציגו דיווח ודיווח סותר, אחד מעזה ואחד מישראל. 3 כותרות הציגו הסתייגות מהנתונים העזתיים, אך בטענה שהמספר כנראה גבוה מהנתון שפורסם.
מתוך 3 הכותרות היחידות שבאמת הציגו הסתייגות מהנתונים העזתיים, 2 התייחסו בדיעבד לאותה כותרת כוזבת על הפיצוץ בבית החולים, וכותרת אחת בלבד הסתייגה מנתונים של האו"ם, שלמעשה פרסם את תיקון משרד הבריאות העזתי כשנה לאחר תחילת המלחמה, כשהמשרד הקטין משמעותית את שיעור הנשים והילדים ממספר האבידות הכולל, לאחר שטען שהם מהווים את עיקר האבידות במשך שנה.
לסיכום, העיתון כמעט שלא ציטט מקורות מידע ישראליים, אבל הטיל ספק במהימנותם ב-25% מהמקרים שציטט אותם. לעומת זאת, הוא לא הטיל ספק במקור הדיווח העיקרי שלו מעזה, אף שמדובר בגוף הנתון למרותו של חמאס. העיתון גם לא חשף שחמאס הוא ששולט במשרד הבריאות ובשאר המקורות הרשמיים בעזה, כמו בתי החולים או אמצעי התקשורת.
ארגוני טרור תמימים
גם לגבי השאלה: מיהו האחראי להרג? הקו של העיתון היה לגמרי ברור. מתוך 653 כותרות שעסקו באבידות בעזה, ב-404 כותרות (62%) ישראל הוצגה כאחראית. ב-246 כותרות (37.5%) לא נאמר מי אחראי, ובשלוש כותרות בלבד חמאס והג׳יהאד הוצגו כאחראים להרג (שתיים מתוכן היו כותרות פולו-אפ לדיווח הכוזב על הפיצוץ בבית החולים). אלה לא פרופורציות הגיוניות בשום צורה, וברור שהתמונה הכוללת שתעלה מהן תהיה מעוותת.
כשחוזרים לאותו דיווח כוזב מ-17 באוקטובר 2023, ולהבטחה של העיתון שמעתה יטיל ספק בטענות של חמאס, ברור למדי שזה לא קרה. ה"טיימס" המשיך לצטט את משרד הבריאות בעזה בלי לחשוף שמדובר בגוף בשליטת חמאס. הוא הטיל ספק בהערכות צה"ל ומיעט לפרסם אותן, בעוד את אמינות משרד הבריאות העזתי הוא דווקא נהג לשבח. אז בדיעבד - מה הועילה אותה התנצלות?
בנובמבר 2023, חודש בלבד אחרי הדיווח הכוזב, ה"טיימס" פרסם עוד כותרת שגויה על כך שקצב ההרג האזרחי בעזה הוא חסר תקדים. בדצמבר 2023 הוא שב ופרסם כותרת שגויה על כך שמספר האבידות בעזה גבוה מכל מלחמה ערבית ב-40 השנים האחרונות, אף שבסוריה נהרגו יותר מחצי מיליון בני אדם וכך גם במלחמות בלבנון, בעיראק ובתימן. שוב פורסם תיקון.
גם ריבוי הטעויות מעיד על קו מערכתי שכבר לא ניתן להתעלם ממנו - מוטיבציה להרשיע את ישראל בהרג אזרחי חסר הבחנה, לצד חוסר מוטיבציה להטיל אחריות מינימלית על חמאס.
המלחמה נגמרה, אבל זה לא ממש השתנה. בשבוע שעבר פורסם ב"טיימס" עוד מאמר דעה מהז׳אנר שמאשים את ישראל ברצח עם. במאמר הוכנסו שוב "עובדות" בעייתיות. ארגון קאמרה דרש מה"טיימס" לתקן את הטענה שמאז הפסקת האש נהרגו בעזה יותר מ-1,000 פלסטינים, בלי לציין שחלקם מחבלים. ה"טיימס" אומנם תיקן, אבל לא קרא להם מחבלים או חמושים, אלא "אנשים שאינם אזרחים". נראה שבמערכת ממשיכים להתעקש להעלים את חמאס מעיני הקוראים.
במאמר גם נטען שצה"ל הודה ב-70 אלף הרוגים בעזה שרובם אזרחים, אך צה"ל מעולם לא אישר זאת. כשצה"ל יפרסם את הערכותיו לגבי האבידות בעזה, גם אם המספר הכולל לא ישתנה, תיעשה הפרדה בין מחבלים לאזרחים. יצוין שמספר ההרוגים ככל הנראה כולל מוות טבעי, אלפי הרוגים מטילים כושלים של חמאס והג׳יהאד והוצאות להורג. צה"ל גם יציין שעזתים מתחת לגיל 18 כוללים נערים שמגויסים לחמאס כלוחמים - עובדה שה"טיימס" לא פרסם בשום כותרת. אז האם האמת והדיוק הם מה שמניע את העיתון החשוב בעולם, או שדווקא האפשרות לחזור שוב ושוב על המילה ג׳נוסייד?
התרעות פיקוד העורף