אז בואו נעשה סדר, איך אפשר היה לנהל את זה אחרת. נכון, מבחינתי זו חוכמה בדיעבד. אבל מבחינת רוב האנשים שנכחו בחדרים הקובעים, מהרמטכ"ל הקודם ורוב אלופי המטכ"ל דרך חברי קבינט המלחמה ובכירי המערכת, ניתן היה לנהל את זה אחרת, לו רק נתניהו לא היה מסנדל את עצמו עם כל קיצוני העולם ומתחנף לבייס דמיוני רק כדי להאריך את המלחמה כדי שתביא אותו בשלום לבחירות במועדן.
נתחיל עם השקר של "אם היו מעירים אותי בלילה, זה לא היה קורה". אם היו מעירים אותו בלילה, זה בדיוק מה שהיה קורה. כי היו מעירים אותו בלילה עם אותן הערכות מצב שאליהן הגיעו, בנפרד, הרמטכ"ל הרצי הלוי וראש השב"כ רונן בר. נתניהו לא משנה הערכות כאלה, בטח לא באמצע הלילה. הוא מעולם לא שינה. שאלתי בשבועות האחרונים לא מעט בכירים בצה"ל אם היו מקרים שבהם העירו את נתניהו באמצע הלילה ואם כן, מה קרה. ובכן, כמעט לא היו מקרים כאלה, וכשהיו, הוא תמיד התיישר עם המלצת המערכת. ולכן הגענו לאן שהגענו. מה גם, שהוא לא אוהב שמעירים אותו בלילה.
גדי איזנקוט סיפר על ניסיון שלו להעיר את נתניהו בלילה שבין 9 ל-10 בפברואר 2018. כטב"ם איראני חמוש מסוג שאהד 141 חדר לישראל ויורט על ידי מסוק אפאצ'י. הרמטכ"ל איזנקוט החליט, בתגובה מיידית, לצאת לסדרת תקיפות, ביניהן השמדת קרון ההפעלה של הכטב"ם בשדה התעופה T4. אחד ממטוסי ה-F16 של חיל האוויר נפגע מטיל קרקע-אוויר סורי ונפל ליד קיבוץ הרדוף (שני הטייסים נפצעו). הרמטכ"ל נתן מיד פקודה לתקוף סדרה ארוכה של מטרות סוריות ואיראניות בתוך סוריה. בתקיפות נהרגו עשרות חיילים סורים ואיראנים. חשוב לזכור שאלה היו ימים אחרים. כטב"ם איראני חמוש שמשוגר ארצה היה אירוע נדיר, וגם תקיפות של חיל האוויר על מטרות איראניות וסוריות לא היו חזיון נפרץ.
כשנתניהו אומר בריאיון לשרון גל שלא רצו להעיר אותו בלילה כי חששו שיורה על תקיפה וזה יכול לייצר מיסקלקולציה, הוא משקר. הוא גם מתיר את דמם של בכירי מערכת הביטחון בדרך השפלה ביותר. הרי אם ראש הממשלה "יורה על תקיפה", מה זה קשור למיסקלקולציה? מיסקלקולציה זו מלחמה שאליה מתדרדרים הצדדים בגלל הערכות יתר. אם תוקפים, אין מיסקלקולציה.
הקטע הוא שראש הממשלה הזה לא הורה על תקיפה אף פעם. לא כשחיזבאללה העמיד אוהלים עם מחבלים בצד שלנו, לא כשמחבלי חיזבאללה תקפו את מוצב גלדיולה, לא כשחיזבאללה ביצע פיגוע בצומת מגידו או ניסה להוריד את בוגי יעלון בפארק הירקון, ולא מול כל הפרובוקציות של חמאס. הוא גם מעולם לא הטיל ספק או ביקש לבדוק את ההערכה שחמאס מורתע. להפך, הוא לקח הערכות מדודות והפך אותן להצהרות בומבסטיות. אחרי שומר החומות הוא נאם כאילו זה עתה כבשנו את הכותל, כשבמציאות, הפארסה שבה הסתיים המבצע הזה גרמה לסנוואר לחצות את הרוביקון בדרכו ל-7 באוקטובר.
אז אם היו מעירים אותו בלילה, קרוב לוודאי שהוא לא היה עונה, ואם היה עונה היה סומך ידיו על הערכת קמ"ן פיקוד הדרום שבמקרה הכי גרוע יכול להיות פיגוע על הגדר. הערכה רעה, ליקוי מאורות מודיעיני שאין לו שני, אבל זה מה שהיה וכל הנושאים באחריות לזה כבר הודו בה ופרשו. חוץ מהבכיר שבהם.
"אחים מוסלמים בעזה זה צינור חמצן לחמאס"
הבעיה של נתניהו הייתה שהוא לא הבין שבמלחמה יש נקודת מיצוי, נקודת פיתול ארכימדית שאחריה, גם אם תמשיך לפעול ולהשיג הישגים טקטיים, האויב יפיק רווחים יותר ממך כי הוא יסתגל למצבו הקשה וייכנס להלך רוח שלא יאפשר לו לאפשר לך הישג כלשהו. הדוגמה הקלאסית היא המטרה שהוגדרה להפיל את המשטר באיראן. ברגע שזו המטרה, זה גם הכישלון. כשהמטרה היא "שלא יהיה חמאס בעזה", כשכל ילד יודע שעזה זה חמאס, חמאס זה עזה, אז אין נצחון מוחלט. כשמצהירים שצריך לפרק את חיזבאללה מנשקו, כשהסיכוי שזה יקרה שואף לאפס, כנ"ל.
נקודת ההיפוך הארכימדית בעזה הייתה בסביבות נובמבר-דצמבר 2024. יחיא סנוואר כבר חוסל. רוב הכוח של חמאס הושמד. הרצועה הוחרבה. כנ"ל בלבנון. אבל ישראל התעקשה לא לנסות להסדיר כלום, אלא להמשיך. למה? כי ביבי היה צריך להמשיך. באותה נקודה (דצמבר 2024) הוצגו לנתניהו האפשרויות: להחזיר את כל החטופים, להגיע לסיכום שקט עם האמריקאים על השהיית המלחמה לצורך החזרתם, עם אופציה לחזרה למלחמה בכל עת שנרצה בהמשך. גם ג'ו ביידן וגם טראמפ היו קופצים על זה בשמחה.
צה"ל אמר אז לנתניהו שצריך להביא לעזה רק ארבע מדינות: מצרים וירדן בגלל הלוקיישן, סעודיה והאמירויות בגלל הכסף. כל הארבע הסכימו. נתניהו טרפד. הוא המשיך במלחמה, עד שטראמפ כפה עליו להפסיק אותה בהסדר כפוי. ועכשיו יש לנו את האחים המוסלמים, בדמות קטאר וטורקיה, ברצועה. וכוח רב-לאומי. ומועצת שלום. וחמאס שנשאר על רגליו והנשק שלו נשאר ברצועה. וישראל, על פי ההסכם שנרקם עכשיו, תפסיק גם את הסיכולים הממוקדים. וכל זה, תוצאת כחול-לבן. לא המפלגה. נתניהו. ואותם הדברים אמורים גם לגבי לבנון.
"מילאנו את הדלי לאט-לאט, במאמץ סיזיפי, עם כפית", אמר גורם בכיר מאוד לשעבר, "ועכשיו הם פשוט עשו חור בדלי. אחים מוסלמים בעזה זה צינור חמצן לחמאס. מישהו מעלה בדעתו שחמאס ייחלש כשקטאר וטורקיה נותנות את הטון? אם אנחנו היינו מפסיקים ביוזמה שלנו, בתנאים שלנו, לא הייתה מועצת שלום, לא היו קטאר וטורקיה. יש אומנות ממשק בין מדינאות למלחמה. לקחת את ההישג כשהוא בשיא ולמנף אותו. אז נניח שמוחמד סנוואר היה נשאר בחיים. אז מה? אם הוא היה מתיישר עם ההסכם, טוב. אם לא, היינו הורגים אותו. הרי בסוף, תמיד יהיה מחליף. רשימות מבוקשים לא נגמרות אף פעם גם כשאתה הורג את כולם. השאלה היא אם אתה רוצה מתישהו לשים מכסה על הסיר, כדי שיהיה תבשיל ראוי למאכל, או שאתה מעדיף אש תמיד".
בגדול, התוכנית הקלאסית הייתה לפרק את צפון הרצועה ואת ח'אן יונס ואחרי הריגתו של סנוואר (שבאה אחרי הריגת דף ועיסא) להחזיר את החטופים, לעלות צפונה, להיכנס בחיזבאללה ולחזור לעזה. חמאס היה נותן לנו חמש אמתלות בשעה לחדש את הלחימה, להגיע לרפיח ולעשות מה שנרצה. נתניהו התעקש אז על סלע קיומנו, ציר פילדלפי. "אני מתחייב בפניך", אמר לו הרצי הלוי, "שאחרי שהחטוף האחרון יחזור, תוך ארבע שעות אתה שותה איתי קפה בקצה של פילדלפי, על הים".
התרעות פיקוד העורף