בעוד פחות מחודש, ב-1 בספטמבר, אמורים כ-2.6 מיליון תלמידים ותלמידות, וכ-210 אלף עובדי ועובדות הוראה, להתחיל את שנת הלימודים. נראה כי מערכת החינוך בישראל מצויה בשפל שכמוהו לא ידענו, כשהבעיה המרכזית היא מחסור חמור מאוד במורים ובמורות. תחלואיה של מערכת החינוך מוכרים ומלווים אותנו כבר יותר מעשור, הבעיה היא שעם הזמן התחלואים מחריפים והטיפול פוחת, וזהו מקור לדאגה לאומית בעיקר כשאנחנו מתבשרים על קיצוצים במערכת.
במבחני פיז"ה של מדינות OECD, שבהם נבחנים הישגי תלמידים בני 15 במקצועות המתמטיקה, הבנת הנקרא והמדעים, ישראל נמצאת מתחת לממוצע, ובחלק מהמקצועות במקומות נמוכים. כאן חשוב להדגיש שלפני כ-25 שנים הישגיה של מערכת החינוך בישראל במבחנים דומים היו טובים בהרבה. אבל מאז המצב מידרדר, בעיקר במקצועות המתמטיקה והמדעים, על אף שב-20 השנים האחרונות שכר המורים בישראל, בעיקר שכר הוותיקים שבהם, עלה משמעותית.
אחד המאפיינים הבולטים במערכת החינוך של ישראל הוא הפערים הגדולים בין קבוצות האוכלוסייה, לטובת תלמידים מאזורים סוציו-אקונומיים גבוהים ולרעת הפריפריה והמגזר הערבי. פערים אלה גדולים מהפערים הקיימים ברוב מדינות OECD. למרות כל זאת, ישראל מציגה הישגים מרשימים בהשכלה הגבוהה, במחקר, במדע ובהייטק.
נראה שבעבר מערכת החינוך שלנו הצליחה יותר, דווקא כשהמדינה הייתה דלה יותר באמצעים, שכר המורים היה נמוך יותר ומספר התלמידים בכיתות לא היה נמוך יותר משהוא היום. השאלה הבלתי נמנעת היא מה ניתן לעשות כדי להבריא את מערכת החינוך, בעיקר לאחר שש השנים האחרונות, שבהן מגיפת הקורונה והמלחמה המתמשכת פגעו קשות במערכת ובתלמידיה. כיום, כשהמלחמה עדיין לא הסתיימה, ברור אולי יותר מאי פעם שחינוך הוא גם ביטחונה, חוסנה ועתידה של המדינה.
על פניו, ללא מחקר מעמיק, אפשר לחשוב על כמה צעדים שעשויים לשפר את מצבה של מערכת החינוך. מדובר בהעלאת שכרם של המורים המתחילים ובמתן מענקים למורים מתמידים, שאינם נושרים בדרך; בהקטנת מספר התלמידים בכיתות; בחיזוק מעמדו של המורה, שהגיע לשפל חסר תקדים, באמצעות הרחבת סמכויותיהם של המורים, לצד קמפיין תקשורתי לשיפור התדמית; בתגמול מיוחד למורים במקצועות נדרשים במיוחד כמתמטיקה, אנגלית ומדעים, ובהטבות מיוחדות למורים ולמורות שיעבדו בפריפריה.
ביצוע צעדים אלה יכול ליצור שינוי חיובי משמעותי במערכת החינוך החולה של ישראל.
התרעות פיקוד העורף