לאור עמדותיו, כיצד היה הרצל מתייחס לחוסר השוויון שהולך וגדל בארץ? איך מי שהקים תנועה למען מיעוט נרדף היה מגיב לפסילה גורפת של שותפות פוליטית עם אזרחים ערבים, רק בשל זהותם הלאומית? באירופה שבה כתב, הפער המעמדי היה גדול, ולכן ראויה לציון העובדה שהוא תיאר חברה כמעט שוויונית.
אפשר לנחש כיצד היה מגיב לקיטוב שמאפיין את השלטון הנוכחי במדינת היהודים, שכן הוא התאמץ לזכות בתמיכת חוגים רחבים ככל האפשר, ותמיד חיפש את המשותף בין כולם כדי להתקדם בכוחות מאוחדים. איתור המשותף אפיין גם את מגעיו עם מנהיגים בעולם. הוא הבין שתוכניתו לא תתממש בלי תמיכה מבחוץ, ולשם כך זיהה היכן האינטרס של כל אחד מבני שיחו פוגש את האינטרס הציוני. מעניין מה היה אומר היום על עימותים פומביים עם מנהיגים זרים, גם ידידותיים.
לפני 77 שנה קוימה צוואתו של חוזה המדינה, ועצמותיו הובאו לקבורה במדינה שחזה. אבי ז"ל, שורד שואה, היה במשמר הכבוד של צה"ל. דומה שאילו שני ההרצלים הללו – זה שחזה את המדינה והחייל הפשוט שנלחם למענה – היו מביטים כעת על ישראל, הם לא היו מסתפקים בדברי שבח על עצם קיומה, אלא היו מסתכלים על דמותה, תוהים אם לכך פיללו, ומבקשים לתקן.
התרעות פיקוד העורף