מיליונרים בבריכה: המזרחים כעלה תאנה | פרופ' משה כהן-אליה

האם ההגמוניה הישנה החליפה את פניה - אך לא את כוחה? דמויות כמו איזנקוט ולזימי מעניקות לגיטימציה למבנה הוותיק, בעוד הזהות המזרחית משמשת "חלון ראווה" שאינו משנה את יחסי הכוחות מאחורי הקלעים

פרופסור משה כהן-אליה צילום: מעריב אונליין
עקבו אחרינו
קרית שמונה
קרית שמונה | צילום: דוד כהן פלאש 90
5
גלריה
קרית שמונה
קרית שמונה | צילום: אייל מרגולין פלאש 90

מאז השתנתה החברה הישראלית. מזרחים נכנסו לאקדמיה, לצבא, לתקשורת ולפוליטיקה. אבל מכאן לא נובע בהכרח שהתחלפה ההגמוניה. כי החלפת צבע הפנים בחלון הראווה אינה בהכרח החלפה של מבנה הכוח בחדר האחורי.

ביטוי לכך אפשר למצוא אצל גדי איזנקוט. איזנקוט הוא בן למשפחה ממוצא מרוקאי, אך מוצא משפחתי אינו בהכרח מלמד על השקפת עולם, והביוגרפיה שלו איננה מלמדת על הייצוג הפוליטי למרוקאים. כי השאלה החשובה איננה מהיכן הגיע אדם, אלא את מי הוא מייצג לאחר שהגיע לעמדת כוח; אילו מוסדות הוא מבקש לשנות, ועל אילו מוסדות הוא מבקש להגן; מי מאמץ אותו, ומדוע.

מבחינה זו, איזנקוט הוא המועמד האידיאלי עבור ההגמוניה הישנה. הוא מעניק לה פנים ישראליות, ביטחוניות ומזרחיות יותר, בלי לאיים באמת על מבנה הכוח שלה. סביבו יכולים להתכנס מוקדי התקשורת הוותיקים, בכירי מערכות הביטחון, מחנה קפלן, אילי הון ונציגי היוריסטוקרטיה - ובאותה שעה להציג את עצמם כ"ישראל החדשה". כך ההגמוניה הישנה יכולה להציג את עצמה באופן מלאכותי כ"קואליציה מגוונת" לכאורה, שבמרכזה נשארים אותם מוסדות ואותם כללי משחק.

גדי איזנקוט
גדי איזנקוט | צילום: אבשלום ששוני

הבחנה חשובה בהקשר הזה היא בין ייצוג תיאורי לייצוג מהותי. ייצוג תיאורי סופר כמה מזרחים יושבים סביב השולחן. ייצוג מהותי שואל שאלות שקשורות להקשר ולכוח שמאחורי הקלעים: מי קבע את סדר הישיבה, מי ניסח את התפריט, ומי נשאר בעליו של השולחן? ולכן מהלכים מתוחכמים של ההגמוניה לשימור כוחה כרוכים בפתיחת שעריה בפני בני הקבוצות שהודרו בעבר. אבל, וזה אבל גדול: היא מקדמת מתוכם את מי שמעניקים לה לגיטימציה, ובלבד שלא יערערו על המבנה שאותו הם מתבקשים לייצג.

ג'פרי אפשטיין, אהוד ברק
ג'פרי אפשטיין, אהוד ברק | צילום: רויטרס,רמי זרגנר,נוצר באמצעות AI

רק לאחר שספגה ביקורת חריפה, בין היתר מצד הח"מ, כתבה לזימי כי דבריו של ברק אכן חמורים. אולם במקום להציב במרכז את תפיסת העולם שנחשפה בדבריו, היא הפכה את תגובתה בעיקר להתקפה על "מכונת הרעל" ועל מי שהעזו לדרוש ממנה לגנות אותו. אז גם כשהגינוי הגיע, הוא היה מסויג, מאוחר ומשועבד להגנה על המחנה. בכך הוכיחה נעמה לזימי שהיא לא יותר מ"אדיוט שימושי" עבור שימור כוחה של ההגמוניה הישנה.

אני לא טוען כאן שלזימי אינה מאמינה במאבק מזרחי, אלא שהבעיה עמוקה יותר: כי כאשר המאבק המזרחי מתנגש בברית הפוליטית עם האליטה הישנה, מתברר לעיתים מהי היררכיית הנאמנויות. ובמילים אחרות: הזהות המזרחית מוצגת בחלון הראווה; ואילו ההגמוניה נשמרת מאחור.

כך פועלת הגמוניה בעידן שבו אי אפשר עוד להגן בגלוי על ההיררכיות הישנות. היא אינה אומרת למזרחים להישאר בחוץ. היא מזמינה אותם פנימה, אבל רק בתנאי שלא ישאלו מי בעל הבית. היא זקוקה לאיזנקוט, ללזימי ולדמויות נוספות לא כדי לפרק את הסדר הישן, אלא כדי להעניק לו מראה חדש ולחסן אותו מפני ביקורת.

נעמה לזימי
נעמה לזימי | צילום: פלאש 90

אז המיליונרים הישנים כבר אינם יכולים להרשות לעצמם להיראות כפי שנראו בעבר. לכן הם מגוונים את חלון הראווה. אבל כל עוד הם קובעים מי ייכנס, מי יקודם ומה אסור לערער, אזי הבריכה עדיין שלהם.

תגיות:
מנחם בגין
/
קרית שמונה
/
גדי איזנקוט
/
נעמה לזימי
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף