"עוד פעם תלך להציל את ביבי?", זעק כלפיו בן כספית בריאיון לפני כשבוע, כשגנץ מתעקש: "אני רוצה להציל את המדינה". כאילו יש פה רק שאלה אחת על הפרק, אותה שאלה כבר 30 שנה. גנץ אינו גאון פוליטי ולא שחמטאי מדיני, אבל יכולותיו וניסיונו עלולים להיזרק לפח רק בגלל השנאה לראש הממשלה, שמכלה כל חלקה טובה. אם הוא יימחק מהמפה והקריירה שלו תיגדע, דמותו תיוותר כמו בבואה מרתקת, עצובה ומכמירת לב במחנה שהמליך אותו ותלה בו תקווה.
כשנכנס לזירה, הוא זכה לשבחים מופלאים. אמנון אברמוביץ' וברק רביד השוו את סגנונו הממלכתי לזה של יצחק רבין. כתבו עליו שהוא הגון, ישר, מענטש. אלוף בן, עורך "הארץ", כתב: "לראשונה מאז עשור קם לאופוזיציה מנהיג בעל סמכות וניסיון צבאי עשיר". נכתב עליו שהוא "ישראלי פשוט וצנוע". ציפי לבני ציינה לטובה את ערכיו, ושאין ספק ש"המדינה קודמת לו".
דן חלוץ חשב ש"הרשימה של גנץ היא היחידה שיכולה להוביל למהפך פוליטי ולהחליף את נתניהו". גם משה יעלון ויאיר לפיד חלקו לו קומפלימנטים, בהמשך חברו אליו והקימו יחד את כחול לבן. כלומר, כל הכתרים והתשואות והקילוסים ודברי ההלל והשבח והתהילה וההוקרה, והאהדה והאהבה והערצה, כולם, לא היו אלא כלי. כלי להחלפת ביבי. זו תמיכה שתלויה בדבר, והדבר אינו עזרה למדינה אלא הפלה של ראש הממשלה. אז הנכשלת וגם הצטרפת?
רוב הראיונות שנערכו איתו לאחרונה אינם אובייקטיביים פוליטית, כאלה שמנסים להבין את דרכו ומשנתו בעת הזאת, אלא כוללים אמירות של מראיינים מאוכזבים אישית, שלא בוחנים אותו עניינית. "הצבעתי לך בפעם שעברה ואני כבר לא אצביע לך יותר", אמר לו יוסי מרשק בפודקאסט שלו. בבחינת, אתה איתי סיימת. אין כאן שיח על הישגים או כישלונות, על יעדים ומטרות. אלא רק ביקורת כלפיו על שלקח צד שאינו רל״ביסטי דיכוטומי.
בעקבות הכתישה המסיבית שעבר, גנץ איבד את אמון הציבור ונמצא מתחת לאחוז החסימה, ומתמיד לקבל שני אחוזי תמיכה. לא רק התקשורת יוצאת נגדו ובזה לו, שותפיו נטשו אותו בגלל "חטאו". כאמור, גנץ הצטרף פעמיים לנתניהו, בזמן המגיפה ובתחילת המלחמה. כשהוא הבטיח "ישראל לפני הכל", הוא התכוון - מי היה מאמין - שצרכיה של המדינה קודמים אפילו לתיעוב מראש הממשלה.
גם במערכת הבחירות הנוכחית גנץ מתעקש שהוא רוצה לחתור לממשלת אחדות לאומית. כלומר, קואליציה של כל המפלגות בין יאיר גולן עד לבצלאל סמוטריץ'. הוא מכבד את הדמוקרטיה הישראלית ואת ציבור המצביעים שעדיין מתעקשים לראות בליכוד מפלגה גדולה ובנתניהו כאדם מתאים לראשות הממשלה. אם אלה התוצאות שיהיו אחרי הבחירות, הוא מבקש להגיע להסכמות ולא לחרמות.
גדי איזנקוט הוא הגרסה העדכנית לבני. אם גם איזנקוט לא יביא את הסחורה, הוא יכול לצפות לישיבה מדכדכת באופוזיציה. אבל אם חלילה יעשה את החטא הנורא ויצטרף לממשלה רחבה, ימיו בפוליטיקה יהיו קצרים וקשים.
פוליטיקאים כבר עברו מחנות, חברו ונטשו עמדות, חתמו וחזרו בהם, הצטרפו והתאחדו, חלקם פרשו והתבודדו, אחדים שבו והתמודדו. הכל אפשרי, לחלק אפילו עבר פלילי. הכל טוב. אבל על הצטרפות לנתניהו, ועוד בפעם השנייה, אין מחילה, אין כפרה ואולי אין גם דרך חזרה.
התרעות פיקוד העורף