"האושר הוא חביתה וסלט", הוא אמר לי אחרי שיצאנו ממסעדה ממש יקרה שבה התחלנו את חגיגות טרום יום ההולדת שלי. עפנו על האוכל, הכל היה נפלא ומדויק.
אני אוהבת שהיום הכל צריך להיות "מדויק". מילה טרנדית שעוזרת לי להבין מה טוב לי ומה לא. זה נחמד, כי את הכל צריך לדייק פתאום. עבודה, יחסים, אוכל, אימונים, וולנס, שעות שינה, איזון בין עבודה לפנאי, חופשות. לא יותר מדי, לא פחות מדי. מדויק. סתם "טעים" זה לא מספיק, גם "חווייתי" מתחיל להישמע מפוקפק, צריך דיוק. שיהיה נכון לרגע זה.
חשבתי שהוא אולי מפחד שנתרגל לחיות רק בשיאים כל הזמן: חתונה, ירח דבש, יום הולדת, יום שנה. שהאמירה הזו היא הדרך שלו לבדוק ולוודא שטוב גם בשגרה. כמובן שהסכמתי איתו. אני באמת מאמינה שבסוף הכי טוב בשגרה. ולראיה, אחרי שנים ארוכות שבהן כל הזמן רק רציתי לנסוע ללילה פה ולילה שם, לצאת ובעיקר לא להיות בבית עם עצמי, פתאום מתחשק לי לנוח על הספה ולא לעשות כלום.
השבוע, אחרי שלושה סופי שבוע שבהם לא היינו בבית, היה לי כיף לפתוח בבוקר את החלון ולהרגיש את האוויר המיוחד הזה שיש פה רק בשישי, להריח את העיתון של סופ"ש, את הדלי של הספונג'ה שמתכונן להישפך בבית. וככה, אף שדיברו פה על מלחמה, אף שהייתה לו שפעת ממש רצינית שהתחילה עוד במטוס (סליחה מציבור הטסים איתנו), ואף שגם אני התחלתי להרגיש את הגרון - אמרתי לעצמי שאיזה כיף בבית. כמה מדויק. יש פה הכל.
ביציאה מהבניין, עם שקית הזבל ביד, ראיתי את הפס הכחול של הים מציץ. אף על פי שהיה לח וגל חום הכה בי - אמיתי ולא כמו זה שמגזימים ואומרים שיש באירופה, ונשבעת לכם שהיה לי יותר נעים שם - והים היה סוער ומלא בילדים, אמרתי יופי. זה פה וזה שלי.
אני אוהבת למשוך את היום האחרון בחופשה עוד קצת. במקרה אחר הייתי שמחה על ההודעה שקיבלנו, שהטיסה חזרה הביתה נדחתה בשעתיים. אבל הוא קדח מחום וכבר רצינו להיות בבית. התגעגעתי ללטף את הכלבה, לקרוא ספר, להתכרבל על הספה בסלון, להכין תה רגיל של ויסוצקי, תה של פעם הכי פשוט שיש ולא משהו מסובך עם יותר מדי טעמים. לחתוך עגבנייה לחתיכות גסות, אפילו לא להשקיע בסלט חתוך דק, לחפש משהו לבהות מולו בטלוויזיה, לא סדרת מופת, סתם איזה סרט נטפליקס קליל ומטופש שאפשר להפסיק באמצע, להירדם תוך כדי ואז להתעורר ולהמשיך מהמקום שבו עצרנו כאילו כלום.
אחר כך אולי להכין ארוחת ערב, לא גורמה, לא משהו חגיגי לשישי, בלי יין כי שתינו את כל היין בספרד, עם מים מהברז כי שכחנו לקנות בקבוקים. להעביר את המלח שעוד לא הספקנו להעביר למלחייה מקריסטל שקיבלנו לחתונה. להשאיר את הקופסה חצי פתוחה, נסגור אחר כך. אולי להכין קפה. אבל אין קפסולות, כי לא היינו פה המון זמן ושכחתי להזמין מראש, אז נסתפק בקפה הרגיל והדלוח שלו מהאבקה.
זה מה שעשיתי בדירה שלנו שם. שתיתי קפה רגיל ולא ממותג כי לא עבדה המכונה, והיה לי טעים. תמיד כל הדברים הכי פשוטים טעימים יותר בחו"ל. מותגים זה סתם בראש. במשך שבועיים שתיתי את הקפה הלא מדויק שלי והיה לי הכי מדויק שיש. פתאום בארץ אני לא יכולה לשתות אם זו לא קפסולה מסוימת של חברה מסוימת.
התרעות פיקוד העורף