סמוטריץ' - הנגב אינו בן חורג של מדינת ישראל | ד"ר אסתר לוצאטו

בימים אלה ממשיך שר האוצר לנסות ולטרפד את החלטת ראש הממשלה על הקמת רכבת קלה בבאר שבע. על נתניהו להבין, כי ניסיון הטרפוד הזה אינו רק זלזול בהחלטות הממשלה, אלא גם פגיעה ישירה בציבור בוחרי הליכוד

ד"ר אסתר לוצאטו צילום: עדי מילר
עקבו אחרינו
הרכבת הקלה
הרכבת הקלה | צילום: אבשלום ששוני
2
גלריה

פרויקט מעבר צה"ל לנגב, שהוכרז כבר בשנת 2003 בתקופת ממשלת שרון, חולק לשלושה אדנים מרכזיים: עיר הבה"דים, קריית התקשוב וקריית המודיעין. ואולם, דווקא סביב קריית המודיעין - המיזם הגדול, המורכב והמשמעותי מכולם - ניטש מאבק ממושך ועיקש. תושבי הנגב, בהובלת עמותת "ישראל למען הנגב", נאלצו להגיע עד לבג"ץ כדי למנוע את טרפוד המעבר, אשר נתקל בהתנגדות מצד הרמטכ"ל לשעבר אביב כוכבי והקצונה הבכירה באגף המודיעין.

לאחר שהפרויקט אושר ויצא לדרך, התחדדה שאלת הנגישות התחבורתית לקריה החדשה - סוגיה ששימשה, בין היתר, כאחד התירוצים של הרמטכ"ל דאז בניסיונותיו למנוע או לעכב את ההעברה. מצד אחד, עמדה המלצתם החד-משמעית של כל גורמי התכנון להקים קו רכבת קלה מהעיר באר שבע לקריה (כחלק ממערך הסעת המונים שממילא מתוכנן לקום בעיר), לעומת עמדתו של שר האוצר, שהסכים לכל היותר להסתפק בקו אוטובוסים מהיר (BRT).

בחודש מאי האחרון הגיעה ההכרעה: ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הורה לקדם את פרויקט הרכבת הקלה בבאר שבע - תוך קביעה כי הקו הראשון יחבר ישירות את העיר לקריית המודיעין החדשה. החלטה זו התקבלה בתום בחינה מקיפה של צוות מקצועי ייעודי שהקים ראש הממשלה, אשר שקל את מכלול הצרכים הביטחוניים, התחבורתיים והתשתיתיים - ופסל על הסף את חלופת משרד האוצר להסתפק במערך אוטובוסים מהירים.

נתניהו עשה את הדבר הנכון והמתבקש. הוא ראה לנגד עיניו את טובת הנגב ואת חשיבות המיזם הלאומי, שעתיד לקדם כלכלית וטכנולוגית את הנגב, מעבר לחשיבותו הביטחונית. הוא הבין את הצורך בחיבור תחבורתי מהיר, נוח ומודרני שיאפשר לאלפי משרתי הקבע והחיילים להגיע לקריה החדשה בבוקר כשהם ערניים ומוכנים לעבודת יומם.

אלא שהכרעה לחוד ומציאות לחוד: שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', החליט פשוט לחסום את התקציב ולטרפד את המהלך בכל כוחו. מה שהוא לא הצליח להשיג בדיונים הוא מנסה להשיג במהלכים בירוקרטיים.

זלזול מופגן בהחלטות ממשלה

צריך להבין שזו לא עוד מחלוקת מקצועית שגרתית על לוחות זמנים או סדרי עדיפויות תקציביים. מדובר באי-ביצוע של החלטה חלוטה של ראש הממשלה, בפגיעה קשה במעמדו ובסמכותו ובזלזול במוסד ראש הממשלה.

זה גם זלזול מופגן בהחלטות ממשלה תקפות - ובהן החלטה 625 (שהאוצר עצמו היה שותף לה ומתייחסת לפיתוח הכלכלי והאזורי של מרחב הנגב ובאר שבע, תוך מינוף מעבר בסיסי צה"ל לדרום ומשיכת אוכלוסייה איכותית לנגב) והחלטה 3474 (שעוסקת בפיתוח וחיזוק באר שבע כעיר הליבה של מטרופולין הדרום). כששר בממשלה משתמש בסמכותו התקציבית כדי לסכל מדיניות שהוכרעה בצמרת, הוא מעמיד את הממשל התקין בסכנה.

כדאי לשים לב להחלטות אלה ובמיוחד להחלטה 3474. החלטה זו מתייחסת ליישום תוכנית אסטרטגית רב-שנתית (2027-2025) לחיזוק באר שבע כעיר הליבה המטרופולינית של הדרום ופיתוח נפת באר שבע. חלק מרכזי מתוכנית זו נשען על פיתוח תשתיות התחבורה, ובמרכזן מהפכת הסעת ההמונים: הקמת רשת רכבת קלה בתוך באר שבע, לצד בחינת הארכתה הבין-עירונית עד לקריית המודיעין בליקית.

חיבור זה, קובעת התוכנית מנובמבר 2025, לא רק יספק מענה לצרכי התנועה העירוניים, אלא שהוא תנאי אסטרטגי להצלחת העברת יחידות הטכנולוגיה והמודיעין של צה"ל דרומה. סעיף 51 בהחלטה מגדיר סכום של 200 מיליון שקלים שאמור לעבור לטובת תכנון הפרויקט.

אז גם הוחלט על הקמת צוות בין-משרדי שיחליט בין שתי החלופות להארכת הקו בין באר שבע לקריית המודיעין - רכבת קלה או אוטובוסים מהירים. הצוות האמור אכן הוקם והמלצתו לראש הממשלה היתה חד-משמעית - רכבת קלה. אנשי הצוות הזהירו כי שנמוך הפרויקט מרכבת קלה לאוטובוסים עלול לפגוע ברציפות התחבורתית, לעכב את פיתוח המטרופולין ולסכן את החזון הלאומי להפיכת באר שבע למרכז אורבני עצמאי ומוביל.

לא נטל תקציבי אלא השקעה במנוע צמיחה

במשרד האוצר ממהרים לשלוף את הנימוק הקבוע: "זה יקר מדי". מודלים כלכליים קשיחים ותחזיות ביקוש מצומצמות מוגשים לציבור כפתרון קסם, תוך התעלמות מוחלטת מעמדת מערכת הביטחון ומצרכי התושבים באזור. חלופת האוטובוסים שהאוצר מנסה לכפות תייצר כאוס תחבורתי, תאריך את זמן הנסיעה של המשרתים ותפגע ישירות ביעילות של אגף המודיעין ובשימור הון אנושי איכותי בדרום.

הגישה הזו שרואה במיזם תשתית לאומי נטל תקציבי במקום השקעה במנוע צמיחה היא פסולה מעיקרה. פרויקטים בסדר גודל כזה אינם נמדדים רק דרך החור שבגרוש; הם מייצרים ערך כלכלי, אסטרטגי וחברתי לשנים קדימה. אלא ששר האוצר מעדיף להתעלם מהנזק ההיקפי של פקקים, אובדן ימי עבודה ופגיעה בפיתוח בירת הנגב, רק כדי לרשום חיסכון נקודתי במאזן.

חמור מכך - הטרפוד התקציבי פוגע ישירות בלוחות הזמנים של הפרויקט ויחייב תכנון מחדש בהשקעה גדולה. עיכוב כזה אינו רק עניין מנהלי; הוא פגיעה ישירה בפיתוח הנגב ואי-כיבוד של ממש לצרכי התושבים באזור.

ד''ר אסתר לוצאטו
ד''ר אסתר לוצאטו | צילום: עדי מילר

תושבי הנגב מופלים לרעה לעומת המתיישבים ביו"ש

מה שמקומם במיוחד בכל הסאגה הזו הוא המוסר הכפול התקציבי. בזמן שסמוטריץ' נלחם כדי למנוע כל שקל מהרכבת הקלה בנגב, אין לו שום בעיה למצוא מקורות תקציביים נדיבים ליעדים פוליטיים ומגזריים הקרובים לליבו.

תחת כהונתו כשר אוצר, זורמים מיליארדי שקלים באופן שוטף ומצטבר אל היישובים ביהודה ובשומרון. העברות תקציביות ייעודיות, מענקים אזוריים, תקציבי התיישבות מוגדלים, זיכויי מס בשיעור 7% ושיפור תשתיות - כל אלה מקבלים יחס מועדף, קיצור הליכים בירוקרטיים ואוזן קשבת במשרד האוצר.

כשמדובר בסדרי העדיפויות המגזריים של השר, הכסף נמצא והחסמים מוסרים במהירות. אך כשמדובר בעורק תחבורתי קריטי שמחבר את צה"ל והנגב לעתיד המדינה, הברז התקציבי נסגר בפתאומיות. האפליה הזו בסדרי העדיפויות אינה גזירת גורל - היא בחירה פוליטית מודעת של שר האוצר.

חיזוק ההתיישבות ביהודה ושומרון הוא יעד מבורך, אך הוא אינו יכול לבוא על חשבון הפריפריה בדרום ובצפון. הפערים הנוצרים כעת אינם מוסריים ואינם מוצדקים.

ראש הממשלה, עמוד על שלך

המדינה מסורה בידיהם בלבד. זוהי המשכיות ישירה של התנהלות ארוכת שנים: ניסיון מתמיד לקצץ בחזון הלאומי ולרדד הכרעות אסטרטגיות לכדי שורות רווח קצרות רואי. ההיסטוריה הישראלית הוכיחה לא פעם כי מיזמים לאומיים כבירים - מהקמת הקריה למחקר גרעיני בדימונה ועד מפעלי ההתפלה - יצאו לפועל אך ורק בזכות מנהיגות שסירבה להיכנע לתחזיות הגזברים. וטוב שכך. מדובר בפרויקטים בעלי חשיבות עצומה שהצילו את ישראל מאסון והעניקו לה תשתית מדעית, טכנולוגית ומקורות מים חיוניים. שערו בנפשכם היכן הייתה היום ישראל בעידן של בצורת ללא מתקני ההתפלה? תארו לעצמכם את מדינת ישראל ללא הקריה למחקר גרעיני?

בדמוקרטיה מתוקנת, הממשלה וראש הממשלה הם שקובעים את סדר היום הלאומי. שר האוצר אינו מחזיק בזכות וטו על החלטות אסטרטגיות של המדינה, ואינו רשאי לנצל את העבודה שידו נמצאת על השיבר הקציבי כדי לשתק תוכניות שאינן תואמות את האג'נדה שלו או של פקידי משרדו שמתהדרים בתואר שומרי הקופה הלאומית.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מבין את חשיבות הנגב ויודע כי חיבור קריית המודיעין לבאר שבע ברכבת קלה הוא תנאי הכרחי להצלחת המהלך הלאומי של העתקת בסיסי צה"ל דרומה. הוא מודע להיקף המאמצים, המשאבים וההון שכבר הושקעו בפרויקט העצום הזה - שנועד לשנות את פני הנגב ולחזק את הזיקה של היחידות הטכנולוגיות לאקו-סיסטם שנבנה כאן בעמל רב. לאחר שהקשיב לכל הגורמים וקיבל את ההכרעה הנכונה, אסור לו לאפשר לשר האוצר לכרסם בהחלטה זו או למסמס אותה.

מבחן עליון בתקופת בחירות

זהו מבחנה העליון של הממשלה - ושל העומד בראשה.

דווקא כעת, בתקופת בחירות, כאשר הממשלה שהבטיחה לקדם את הפריפריה עומדת למבחן הבוחר, על נתניהו להדוף את ניסיונות הטרפוד של סמוטריץ'.

עליו לזכור כי שתי סוגיות מונחות כאן על הכף: הראשונה היא משילותו של הדרג המדיני - האם החלטות ממשלה שהתקבלו בכובד ראש אכן ייושמו מול מכשולים פוליטיים ובירוקרטיים, או שמא שר האוצר ימשיך להתוות מדיניות עצמאית על גבו של הנגב?

השנייה היא מבחן הבוחר: פגיעה בפרויקט המודיעין - ועצירת התקציב לרכבת הקלה היא פגיעה אנושה בו - מהווה פגיעה ישירה בקהל הבוחרים הנאמן של הליכוד בבאר שבע ובנגב כולו. אסור לנתניהו לאפשר זאת. עליו להבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי ההכרעה שקיבל שרירה וקיימת, ולדרוש את שחרורם המיידי של התקציבים לתכנון ולביצוע.

אם נתניהו יתעקש ויעמוד על שלו, הוא יגשים הלכה למעשה את חזונו של דוד בן-גוריון, שקבע עוד ב-1948 כי "הנגב הוא נכס ציוני ואין לו שום תחליף".

תגיות:
נגב
/
באר שבע
/
רכבת קלה
/
בצלאל סמוטריץ'
/
רכבת קלה בבאר שבע
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף