במערכת הבחירות הקרובה מבקשות מפלגות רבות את אמון הציבור הדתי-לאומי, המונה לפי הערכות 12-14 מנדטים. זהו ציבור מגוון מאוד, מחויב ומעורב, המשתתף באופן פעיל ומשמעותי בחברה האזרחית, בהתיישבות ובמערכת הביטחון.
לצד הסוגיות הגדולות שיעמדו במרכז מערכת הבחירות - כגון, ביטחון חיצוני ופנימי, יוקר המחיה, השסע החברתי, סוגיית הגיוס, שחיתות שלטונית, מערכת המשפט, ועדת חקירה ממלכתית, תפקוד מערכות שלטוניות, רווחה, בריאות, פנים, חינוך ועוד - יש תחום שבו רבים בציבור הזה מרגישים שקולם נאלם ונעלם: דת ומדינה.
תהליכים אלה יצרו תחושת ניכור בקרב חלקים בציבור הדתי-לאומי כלפי מפלגות הקואליציה שהיו חלק מהתהליך הזה. תופעה זו התחדדה לאחר סיום הבחירות המקדימות לנציגי רשימת הציונות הדתית, כשאופיר סופר ומיכל וולדיגר נותרו מחוץ לרשימה.
המפלגה הנושאת את השם "הציונות הדתית" מייצגת רק חלק מהמגזר, ונציגיה הנבחרים מזוהים בעיקר עם סוגיות ההתיישבות והביטחון ביו"ש. למען הסר ספק, אלה נושאים חשובים לרבים במגזר, ויהיו כאלה שבוודאי יצביעו למפלגה זו. דבריי מכוונים לאנשים מהמגזר המתלבטים בין המפלגות השונות, אופוזיציוניות כיום, מפלגות שבכולן מועמדות ומועמדים דתיים מרשימים ומגוונים, שעמדותיהם האישיות ידועות, אך לא תוכניות מפלגותיהם בנושאי דת ומדינה.
לזכות באמון
• בסוגיית המעמד האישי, הציבור הדתי-לאומי מצפה לטיפול הלכתי, ממלכתי ואפקטיבי בתחום עגונות וסרבנוּת גט. הציבור הזה מבקש שהממלכה תציע פתרונות לפסולי חיתון ולכאלה המבקשים מסגרות מוכרות לנישואים, ומצפה ליהדות של מאור פנים, לשיפור השירות ברישום נישואים בבתי הדין הרבניים. זהו ציבור שמאמין בהלכה, אך גם בצדק ובאחריות ציבורית.
• במרחב הציבורי, רבים בציבור הדתי-לאומי מבקשים פרהסיה יהודית שאין בה כפייה. הסקר החברתי של הלמ"ס מצביע על תמיכה רחבה של אוכלוסייה יהודית בהפרדה גדולה יותר בין דת למדינה, ולהערכתי זו תגובת נגד לחרדיזציה של השיח ולחקיקה האגרסיבית. רבים מבקשים מרחב ציבורי שמכבד את כלל האזרחים, מונע הדרת נשים, מאפשר ואף מסייע לקיום ריטואלים דתיים בבתי הכנסת - אך אינו מנסה להשתלט על המרחב הציבורי.
• סוגיית השבת. גם סוגיה זו מחייבת גישה מורכבת ולא פופוליסטית. רבים תומכים במודלים מקומיים הנותנים כוח הכרעה לרשויות המקומיות, על פי הרכב תושביהן. למשל, לאפשר תחבורה ציבורית מצומצמת בשבת, תוך התחשבות באזורים שבהם מתגוררים דתיים וחרדים.
לצד שמירה על צביון יהודי ועל שבת ממלכתית כיום מנוחה לאומי, יש להציע פתרונות לאוכלוסיות שאין להן רכב, ולאפשר פתיחת מוסדות תרבות ופנאי תוך איסור על מסחר. לא כפייה מחד גיסא ולא פרובוקציה ו"אצבע בעין" בנוסח "נאור נרקיס" מאידך גיסא, אלא איזונים והסכמות, ברוח אמנת גביזון-מדן.
• גם תחום הגיור מחייב התייחסות ברורה. זו סוגיה אסטרטגית לקיום העם היהודי בישראל נוכח גלי העלייה לארץ, שנקווה שעוד יתרחבו ויגברו. הציבור הדתי מבקש גיור הלכתי ללא פוליטיקה מגזרית. הניסיון מלמד, בהכללה, כי הרכבים אורתודוקסיים ציוניים פתרו בעיות מורכבות, בעוד נציגי המונופול החרדי יצרו קשיים.
• תחום שירותי הדת. בסקר של לזר נמצא כי שיפור התנהלות הרבנות הראשית הוא נושא חשוב לציבור הדתי-לאומי. 47% אמרו שהוא "חשוב מאוד", ו-39% סברו "די חשוב". ציבור זה מצפה להחזרת רפורמת כהנא המקצועית והשקופה בכשרות, מצפה לפעילות מקצועית וממלכתית במועצות הדתיות ומצפה לרבנות ראשית ציונית - כזו התומכת בגיוס, מכירה בממלכה ומייצגת את כלל הציבור היהודי בישראל.
• גם בתחום מעמד הנשים רצוי לדעת את עמדת המפלגות בטרם נבחר בהן. רוב הציבור הדתי-לאומי מצפה לשילוב נשים בתפקידי הנהגה ולהרחבת תפקידן גם בשירותי הדת. הרוב מתנגדים להדרת נשים במרחבים ציבוריים ומחזיקים בתפיסה המכירה בכך שנשים הן חלק מרכזי מהחיים הדתיים, הקהילתיים והציבוריים.
הציבור הדתי-לאומי מבקש ממלכתיות: מבקש לחזק את מוסדות המדינה, לשמור על מערכת משפט עצמאית ועל שיח ציבורי מאחד ולא מגזרי. זהו חלק מהתפיסה האידיאולוגית-ממלכתית של קהל מגזרי המבקש לראות את ערכיו משתקפים גם במערכת הפוליטית.
כדי לזכות באמון הציבור הזה, על המפלגות וראשיהן להציג את תוכניותיהם גם בנושאי דת ומדינה, ללא התחמקות ועמימות. לעמדות ברורות בנושאים אלה עשוי להיות משקל משמעותי בהכרעות האישיות בשאלה איזו מפלגה בוחרים. כדאי למנהיגים להכיר בכך שסוגיות אלו הן חלק מהותי בזהותו של הציבור הדתי-לאומי.
התרעות פיקוד העורף