הספין התורן מת סופית, כשנתניהו הורה ליו"ר הכנסת אמיר אוחנה לכנס את ועדת הכספים לישיבה שנויה במחלוקת בתקופת הפגרה כדי לפנק את החרדים ב־360 מיליון שקל נוספים, אשר מתוכם 268 מיליון שקל למוסדות תורניים ומוסדות פטור שאינם מלמדים לימודי ליבה. לאוחנה היה ממש בוער לבזוז עוד כמה מאות מיליוני שקלים לטובת כלום ושום דבר, 80 יום לפני הבחירות.
האופוזיציה עתרה לבג"ץ, אבל העגלה נוסעת אין עצור. הספין של "חוק הגיוס" העדכני הציג את נתניהו במערומיו. כולם כבר יודעים עם מי יש להם עסק. או שלא. שימור הגוש מבחינתו הוא חזות הכל, וכל הדיבורים על חוק גיוס, מאסרים ועוד הם עלבון לאינטליגנציה - אפילו של הביביסטים. לאוחנה, יו"ר חצי הכנסת, בוער הרצון לרצות את נתניהו רגע לפני הבחירות המקדימות (פריימריז), שיתקיימו נכון לעכשיו ב־17 באוגוסט - בעוד עשרה ימים בדיוק.
נתניהו מכיר את צאן מרעיתו, והוא דחה את הבחירות המקדימות רחוק ככל שניתן, כדי לטגן עד אז את חברי הכנסת ושרי הליכוד על גחלים. חוץ מהדיון על העברת הכסף לחרדים, שרי הליכוד רקדו לצלילי החלילן מהמלין שהכניס אותם לים ללא מציל, ותוך מספר ימים גורלם ייוודע. מדובר בהתאבדות קולקטיבית למען ראש הממשלה, המזכירה כת של מכורים מדרום אמריקה. השרים השילו את שאריות הכבוד העצמי, השתעבדו לדף המסרים, והעלו סרטונים התומכים בטרלולי הפריימריז של נתניהו. במצב דברים זה עדיף להוריד את המסיכות ולקיים ועדה מסדרת.
כעת מסקרן לראות אילו סידורי עבודה, בישראל או בחו"ל, ינסה נתניהו לארגן עד לבחירות לחברי הכנסת שהיו נאמנים עד הסוף למלך ולא לממלכה ובסוף נבעטו. המחזה הפוליטי שיתרחש החל מ־18 באוגוסט ועד למועד הבחירות הולך להיות להיט. אני כבר מזמין פופקורן.
עודפי הגבייה ממיסים נובעים גם מהבורסה המשגשגת, החיוב להוציא חשבוניות בצורה ממוחשבת וחוק הרווחים הכלואים. אסור שמדיניות הגבייה של רשות המיסים, בוודאי לא בהיקפים הנוכחיים, תהיה בנויה על ההייטק בלבד. לרשות המיסים יש משימות הרבה יותר חשובות, אלא שתחת כהונת שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הן הפכו לבלתי אפשריות. להפך: בממשלת נתניהו הנוכחית, שהתיימרה לטפל ביוקר המחיה וברפורמות המס, נטל המיסים על הישראלי הממוצע הוכבד בשלוש השנים האחרונות.
האמת היא שלנתניהו זה לא אכפת כל עוד יש לו כסף למלחמות הבלתי פוסקות. כיצד הרגישו השכירים בתקופה זו בכיסם את ההכבדה בנטל המיסים? מדרגות מס הכנסה ונקודות הזיכוי הוקפאו עד 2028 - מה ששחק את ההכנסה הריאלית במאות שקלים בשנה. דמי הביטוח הלאומי לעובדים ומעסיקים התייקרו, ואם המשבר בקופת הביטוח הלאומי לא יגיע לסופו, לפי האזהרות - ב־2029 תתרוקן קופת הביטוח.
המע"מ עלה מ־17% ל־18% בשליפה מהמותן. בעלי ההכנסות הגבוהות נאלצו לשלם מס יסף של 2% על הכנסות הוניות. ועדיין לא הזכרתי את המיסוי על רווחים לא מחולקים ואת המס הנוסף על המערכת הבנקאית בהיקף של 5 מיליארד שקל. למה? ככה! בימים אלה אנחנו מתבשרים על מיסים נוספים בתחום הארנונה, ועל ביטול הרפורמה במערך הכשרות, שמשמעותו בפועל היא מס נוסף על בעלי העסקים. פגיעה זו בתחום יוקר המחיה נמצאת באחריותה הישירה של הממשלה, ושום תירוץ על מונופולים, סופרמרקטים או יבוא מקביל לא יעזור.
לכן שנייה לאחר הקמת הממשלה החדשה, רשות המיסים חייבת להגיש לשר האוצר - ולא חשוב מאיזו עדה - רפורמה לשינוי משטר המיסים בישראל. מה צריכה לכלול התוכנית? השלב הראשון והעיקרי הוא העמקת גביית המיסים העקיפים (בעיקר מע"מ). זה אפקטיבי במיוחד לאוכלוסיות שעובדות בשחור ומתחמקות מתשלום מס על השכר.
העבודה בשחור מתמקדת בקנטונים ישראליים כמו בני ברק, הזוכים משום מה לתואר עיר. זה בוודאי קורה בשכונות כמו מאה שערים, שמבחינתן ישראל אינה על המפה. התופעה חוזרת על עצמה ביישובי מיעוטים כמו אום אל־פחם.
הדרך הפשוטה והאפקטיבית ביותר להגדלה מיידית של ההכנסות ממיסים היא העלאת המע"מ ב־2% ל־20%. זה המע"מ שנגבה לדוגמה במדינה כמו אוסטריה, והיא משגשגת. מס כזה ייצור הכנסות נוספות בהיקף של כ־15 מיליארד שקל לשנה. אין מה לעשות? המע"מ על הסיגריות, האלכוהול ושאר מוצרים הנמכרים בקיוסקים הוא הדרך העיקרית להגיע לכיסם של אלה המתנהגים כמטוסי חמקן. זה אומנם כואב, אבל הרבה יותר כואב כשבישראל מגיעים במהירות שיא למס הכנסה שולי של 50%.
השלב השני הוא שינוי מוחלט בסדרי העדיפויות של הטבות מס ישיר ועקיף. במס הישיר יש לצמצם תמריצי מס בהיקף של 35 מיליארד שקל לחיסכון לטווח הארוך, כשהנהנים העיקריים הם בעיקר העשירונים העליונים. לעשירונים אלה לא חסרות דרכי חיסכון מגוונות בהרבה, כמו השקעה בדירות - אם לא בישראל, אז ביוון, קפריסין או פורטוגל.
סקטור הדיור מחייב בחינה נוספת של מנגנוני המיסוי. אין סיבה שבעלי הדירות יקבלו פטור ממס על הכנסה של 5,654 שקל לחודש, בעוד ההשקעה בבורסה מחויבת במס. הפטור הזה עולה לקופת המדינה כ־4 מיליארד שקל לשנה. הסיפורים שביטול הפטור יקפיץ את שכר הדירה הם סיפורי מעשיות. גם כך שכר הדירה לשוכרים חדשים מתייקר מדי חודש בכ־6%.
לבסוף, גם נושא הפטורים ממע"מ מחייב שינוי מקיף. חייבים לבטל את הפטור ממע"מ בסך 75 דולר על קניות בחו"ל, ובוודאי לא להתקרב לדרישת סמטוריץ' להכפיל את הפטור ל־150 דולר. אין שום סיבה שבעולם לעודד יצרנים מסין ורשתות כמו TEMU ,ALIEXPRESS ואחרות על חשבון היצרנים והסוחרים בישראל. בעולם הבינו את הפרינציפ כבר מזמן - וביטלו את ההטבות.
ולבסוף, יש לבחון ברצינות את ביטול הפטור ממע"מ על פירות וירקות, וכן את המע"מ באילת. נכון שמדי תקציב עמד ביטול פטורים אלה על סדר היום - וכל פעם זה בוטל מחדש בגלל לחצים פוליטיים. הפטור על פירות וירקות הוא הכי מיותר, כי ממילא הוא אינו מתגלגל לכיסו של הצרכן, ולא אחת הוא משמש כמכבסת מס.
את עידוד התיירות באילת יש לבצע בדרכים אחרות, ולא בפטור ממע"מ שפוגע בסוחרים ביישובים אחרים. למשל, אפשר לשקול סבסוד טיסות לעיר, נגישות טובה יותר בכביש 90, תחרות גדולה יותר בענף המלונאות, או רחמנא ליצלן - הקמת קזינו בעיר. מהלכים כאלה יחסכו את הצורך בטיסות קניות ונופש בקפריסין, ביוון, באלבניה או במדינות הבלקן. ובכל זאת, לרשימה הזאת הייתי שמח להחזיר מס מסוים: המס על משקאות מתוקים וכלים חד־פעמיים, שבוטל בלחץ החרדים.
שינוי משטר המיסים בישראל בעיתוי הנוכחי הוא הזדמנות חד־פעמית, שספק אם תחזור על עצמה. בפעם האחרונה זה קרה בשנת 2003, כשנתניהו היה שר האוצר ושינה את משטר הסובסידיות והטיל מס על הבורסה. הפעם הקודמת יותר הייתה בשנת 1975 - בעקבות המלצות ועדת בן שחר, שהרחיבה את בסיס גביית המס והפחיתה את שיעוריו.
הרפורמה הנוכחית מחויבת, מוצדקת וצודקת לנוכח האתגרים העצומים בתחום הביטחון שבפניהם ניצבת ישראל, ובראשם תקציב ביטחון שאמור להתקרב בשנת 2027 ל־200 מיליארד שקל. רפורמה כזאת היא בבחינת כואב אבל לא נורא. אפילו בבנק ישראל ממליצים להעלות מיסים, אבל גם שם יסתפקו בשינוי סדרי העדיפויות. בממשלת נתניהו הכסף הגיע בזכות משאבת מיסים חסרת רחמים והזנחה מכוונת של טיפול בענייני גביית מיסים בקרב אוכלוסיות מועדפות.
משה כחלון מבחינה זו הוא נכס שלא יסולא בפז, במיוחד בכל הנוגע לענייני יוקר המחיה. הוא התקווה היחידה של קואליציית נתניהו, שהתבטלה בשלוש וחצי השנים האחרונות. כחלון מבחינת נתניהו נתפס כמושיע התורן. מדובר בשר האוצר היחיד שהטביע את חותמו בצורה כל כך משמעותית על המשק, ואני לא מדבר על רק הרפורמה בסלולר, שחתכה את המחירים במאות שקלים.
כשיצרני המזון הגדולים עמדו להעלות מחירים לפני הפסח, שר האוצר זימן אותם ללשכתו, הטיח את ראשיהם זה בזה - ובסוף מנע את המהלך. אתם רואים את האפשרות שסמוטריץ' יעשה מהלך כזה? הוא ניסה את זה בנושא תעריפי החניונים, והתוצאה הייתה זינוק של עשרות אחוזים במחיר. במונחים של היום, כחלון נחשב לאחרון הליכודניקים. הוא הגן לאורך השנים בחירוף נפש על מערכת המשפט, ואף התעמת בנושא עם נתניהו. הביטחון וצה"ל היו נר לרגליו, וכשהוא רואה מה מתרחש היום עם חוקי הגיוס למיניהם - הוא פורץ בצחוק חלול.
בקיצור, אין שום סיכוי שכחלון יחזור לליכוד כל עוד נתניהו משמש כדיקטטור של המפלגה, אבל בפוליטיקה הכל אפשרי. לא שוחחתי איתו לאחרונה, אבל לדעתי הוא יחפש אכסניה פוליטית נוחה הרבה יותר, וגדי איזנקוט ומפלגתו ישר! מתאימים לו בול. ולבסוף, לקראת סיום, אי אפשר להתעלם מהפיל שבחדר - והוא ההאשמה הפלילית נגד כחלון בפרשת יונט קרדיט, שהסתיימה בעסקת טיעון שכללה מאסר על תנאי וקנס. השאלה המסקרנת היא אם בית המשפט או ועדת הבחירות יאשרו לו לחזור לפוליטיקה ללא קלון. במצב הנוכחי, שבו כל כך הרבה חברי כנסת או שרים בליכוד נחשדים במשהו (ובליכוד זה יתרון), כחלון נחשב לשה תמים.
לפני כשנה, ב־19 בספטמבר 2025, חתם בנק דיסקונט על עסקה למכירת חברת כרטיסי האשראי כאל לקבוצת יוניון מוטורס והראל השקעות תמורת כ־4 מיליארד שקל (בהנחה ל"אפסייד" בעסקה). נכון לבוקר 7 באוגוסט 2026, העסקה עדין לא הושלמה - בגלל שלל תירוצים משפטיים והערמת קשיים מצד רשות התחרות. המכשול הנוכחי נוגע להמשך תפעול מועדון הלקוחות של כאל עם שופרסל והשאלה אם הקונים - ובמיוחד ג'ורג' חורש, הבעלים של יוניון מוטורס המחזיק בנתח מסופר־פארם - לא ינצלו את מאגר הלקוחות.
נזכיר שבנק דיסקונט לא התנדב למכור את כאל, אלא נאלץ לעשות את זה במסגרת הפרדה חסרת תקדים של חברות כרטיסי האשראי מהבנקים. דיסקונט היה האחרון להיפרד, לאחר שקיבל ארכה של שנתיים. הפרדת חברות האשראי מהבנקים, כך הוסבר, נועדה להגביר את התחרות במשק. והנה לפנינו רשות תחרות שתפקידה העיקרי הוא הגברת התחרות במשק, והיא חוסמת בגופה את השלמת העסקה בגלל של שלל תירוצים רגולטוריים.
עברה שנה מאז חתימת העסקה, והמזל הגדול הוא שהקונים עדיין לא קיבלו רגליים קרות והם עדיין מעוניינים בכאל. ומה נעשה בשנה האחרונה כשכאל הייתה מונחת על המדף? באותו הזמן המתחרים ניסו לנגוס בכאל. העסקה הבולטת היא אובדן מועדון הטיסות פליי קארד לטובת חברת ישראכרט.
אלא שכאל, בניהול יפית גריאני, עשתה את הבלתי ייאמן - ונתנה פייט לחברות כרטיסי האשראי ישראכרט ומקס. בתגובה לאובדן מועדון לקוחות פליי קארד, הקימה כאל מתחת לאפם את מועדון לקוחות פליי אול והממה את המתחרים, שהודיעו על לא פחות מאשר חלוקת כרטיסי טיסה חינם. ועדיין גם לסבלנות יש סוף, והקונים של כאל לא יכולים להמתין עד אין סוף לאישור העסקה כדי להוסיף עוד סעיף משפטי.
נזכיר שכהן כבר הערימה מסיבה דומה קשיים על חברת הראל של יאיר המבורגר, שביקש לרכוש את ישראכרט. מרוב ייאוש הוא פרש מהעסקה. פעם נוספת הוא כבר לא יחזיק מעמד, אז למה לנסות את עצביו? רשות התחרות עשתה בשנה האחרונה הכל חוץ מעידוד תחרות. היא תקעה מספר עסקאות בגלגלי הבירוקרטיה, והכל תחת סיסמאות של ריכוזיות, בעלות צולבת ואגדות המונופוליסטים. למרבה הצער, נתניהו והשר הממונה ניר ברקת לא ידעו להעמיד אותה במקומה.
התרעות פיקוד העורף