גדי איזנקוט אולי חתן מושלם - אבל לא המנהיג שישראל צריכה עכשיו | מיכאל קליינר

לכאורה מדובר בממצא האמור להיות שולי וחסר משמעות בישראל של 2036. אבל היות שהתופעה בתרחיש הדמיוני הזה לא מתחוללת באגף הפרחים המוגנים של התקשורת והממסד הפקידותי, אלא באגף של שקי החבטות, הרי מי שגילה את סוד מוצאו של בוזגלו היה זוכה מיד בפרס "כלב נשך אדם", המוענק לתחקירן המצטיין. במקרה זה, זהו מי שהקדים את כל צבא התחקירנים שעטו על הסיפור כדי לפענח את החידה כיצד יהודי אשכנזי נקרא בוזגלו.

הגילוי הזה, בדבר מוצאו של בוזגלו, שהיה אמור להיות חסר משמעות מול כישוריו לתפקיד, היה מרעיד את אמות הסיפים וגם מוליד ים של מאמרי דעה מלומדים הבוחנים ובודקים אם לשמו של המועמד, המטעה בכל הנוגע למוצאו, יש השלכה כלשהי ביחס לאיש, בייחוד בכל הנוגע למניעיו לדבוק בשם המתעתע. האם שיקול פוליטי אלקטורלי הוא שהניע אותו? או שמא קיים הסבר אחר, שאין בו כל השלכה משמעותית לאישיותו.

ונניח שבשלב זה אכן מתגלה נתון עובדתי חדש, שעל פיו הייתה הגירה בתחילת המאה של יוצאי מרוקו לפולין שלמדו את השפה הפולנית, בעוד הערבית המרוקאית נשתכחה מהם. הם אפילו למדו לאכול רגל קרושה וגעפילטע פיש, אבל זכר שמם המקורי השתמר. ואז בשלב זה, בשיאו של גל התחקירים, היה נמצא סוף-סוף הש"ג שכתפיו רחבות דיין כדי לשאת את האחריות לטעות הגסה, בדמות פקיד ההגירה שראה את השם בוזגלס בדרכון, והחליף בטעות את הסמ"ך בו"ו. ומאז היה שמו בישראל בוזגלו ובא לדימונה ולליכוד מועמד "דיאלנא" (משלנו) כשר למהדרין.

איילה שלוחה

הדבר היחיד שנותר להם מהיידיש הוא שמם: גולדברג, וסרמן, שפירא ואיזנקוט. אייזן זה ברזל בגרמנית וקוט בפולנית זה חתול. בגרמנית קוט זה משהו פחות סימפטי בהרבה. אבל כבר אז, לפני 12 שנה, גובשה ורסיה עדכנית לסיפור. שמו המקורי של גדי שלנו הוא דווקא שם מרוקאי אסלי והוא אזנקוט. במרוקאית ברברית - "איילה". אבל במקרה כזה עלולה להישאל השאלה מדוע ולמה בא לעולם שינוי השם המשתכנז מאזנקוט לאיזנקוט: מאיילה ליציאת הברזל.

לעניין זה נמצא פקיד העלייה רחב הכתפיים שניפק לעולם את התסריט הגואל: מרוב עומס הסתחרר לו לפתע פלג הגוף שמעל הכתפיים וביניהן, והוא טעה ברישום הרישא של השם והוסיף יו"ד אחר האות הראשונה. והאיילה הפכה לצואה מברזל. מאזנקוט לאיזנקוט, שם אשכנזי למהדרין. וכך זכה גדי שלנו בשם צופה הווה, שתמיד אפשר לנרמל אותו בעדכון הבא, או במימונה הקרובה, הכל על פי העניין והזמן.

גורליות? כמה גורליות?

רבים מגדירים את הבחירות הבאות כגורליות ביותר בתולדות המדינה. אני שותף מלא לתחושה שכל מערכות הבחירות עד כה מתגמדות מבחינת גורליותן מול המערכה הנוכחית. הן לא מגיעות לקרסוליה. איני חולק על העמדה שהפעם זה הדבר האמיתי. הפעם זו הבחירה שתקבע את עתידנו ותעצב את גורלנו.

אבל רגע לפני שמערכת הבחירות הנוכחית מוכרזת כזוכה במבחן הגורליות, צצה בעיה קטנה: מאז המהפך לא הייתה מערכת בחירות שלא הוגדרה "הגורלית ביותר - הפעם באמת". עד המהפך תוצאות הבחירות היו ידועות. העבודה, כמו כל גלגוליה הקודמים, הייתה זוכה במקום הראשון בפער גדול ומרכיבה קואליציה עם מפלגות לוויין שהיו מקבלות תקציבים נדיבים לדשן בהם את חלקת האלוהים הקטנה שלהם, ומניחות לעבודה לנווט את המדינה כאוות נפשה.

במאי 77' עברה הדמוקרטיה הישראלית ממשטר חד-מפלגתי של מפא"י-המערך-העבודה, למשטר דו-מפלגתי, שבצד אחד ניצבת הליכוד ומולה המערך-העבודה. מאז בחירות 2019, בעקבות התרסקותה של מפלגת העבודה, הפכה המערכה לדו-גושית. גוש הליכוד, המפלגות הדתיות וישראל ביתנו, מול גוש השמאל (לאחר בחירות 2019 עברה ישראל ביתנו לגוש שהחל לקרוא לעצמו באותה עת גוש המרכז-שמאל). מאז החריפה והקצינה הנטייה של כל הצדדים להגדיר את המערכה שלהם כ"מערכה גורלית להצלת המולדת".

בסופו של דבר חלק לא מבוטל ממערכות הבחירות הולידו תוצאות שמהן התברר בדיעבד שהייתה זו עוד מערכת בחירות שמה שהיה לפניה הוא מה שיהיה אחריה. שהייתה גורלית רק לאישים שנפתח להם שער - או נסגר, וליצרני שלטי החוצות, התכנים הפרסומיים, המסיעים, ואי פעם בעבר הרחוק... קבלני הקולות.

בכל מקרה, לא זכורה לי מערכת בחירות שהוגדרה מראש כלא חשובה או משעממת. ואם הייתה מערכת בחירות אחת שנתפסה כרדומה יחסית, התברר שהיא הייתה גורלית באמת. מדובר בבחירות 1992, שהעלו לשלטון את ממשלת העבודה-מרצ בתמיכת חד"ש הקומוניסטית, שכחלק מהסכמי אוסלו הביאה לתוך ארץ ישראל 40 אלף מחבלים שגורשו מלבנון לתוניסיה - והקימה תשתית של מדינה פלסטינית בדרך ביהודה, שומרון ועזה.

השאננות נוכח ההפקרות המסוכנת הזו עלולה להיות הוורסיה השלישית של בכייה לדורות. אחרי זו המקורית שבה נדחתה הצעת בן-גוריון לכבוש חלקים מיהודה ושומרון, ובחירות 92', שהולידו את אוסלו. לכן, בשורה התחתונה המסקנה היא שהעת הזו דורשת להציב בתא הטייס את הטייס הכי מנוסה, גם אם זו הקדנציה העשירית שלו. ובבוא היום, כשנשב תחת תאנתנו וגפננו - תבשיל השעה להציב את החתן האידיאלי לבתנו כמועמד לראש הממשלה. אבל עד אז - רק מי שיודע את המלאכה.