עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה היו יהודי גרמניה בטוחים שנוצרה הזדמנות להביא קץ לשנאה נגדם מצד העם הגרמני, ואף חיברו על כך שירים חדורי אופטימיות. היהודים מיהרו להתגייס לצבא, שירתו רובם ככולם ביחידות קרביות, ונלחמו באומץ לב ובחירוף נפש – וכמובן נהרגו במספרים גדולים.
מספר ההרוגים מבין היהודים במלחמה ביחס למספרם באוכלוסייה היה גבוה מאחוז ההרוגים מכלל האוכלוסייה הגרמנית. הנה – סברו היהודים במהלך המלחמה ובסופה – יש הוכחה מוצקה לכך שהם, היהודים, לא רק אוהבים את גרמניה, אלא גם נאמנים לה עד אין קץ. שנאת הגויים, הניחו, תפוג מן העולם.
כידוע, זה לא קרה, ומסיבה פשוטה – היגיון ועובדות הם חסרי כוח מול שנאה שממלאת את כל הישות. היהודים אומנם מתו בקרבות להגנת המולדת, אבל בעיני השונאים הם נותרו אותו "אויב מבית" שתמיד היו.
אין זה משנה כלל ש־30 מבוגרי מכינה מפוארת זו מתו בקרבות העוטף ובמלחמה שבאה אחריהם, ושרבים הרבה יותר נפצעו. מה שעלי מייצגת – לאומיות דתית ואמונה ביהדות – שנוא על השמאל הקשה, ושנאה זו גוברת על כל שיקול ועל כל עובדה.
מנקודת המבט של השמאל, אין זו רק לאומיות דתית, אלא, שומו שמיים, "משיחיות". "משיחיים!" היא מבחינתם קריאת גנאי, ובה הם מנופפים מעל כל במה.
"הדבר שקיים את העם היהודי בכל הדורות והביא ליצירת המדינה היה החזון המשיחי של נביאי ישראל – חזון גאולה אנושית ויהודית. מדינת ישראל היא עכשיו מכשיר הגשמה של חזון משיחי זה".
אבל עובדה זו כנראה אינה ידועה ליאיר גולן ושכמותו, גם אם הוא עצמו נמצא פה וחי פה בזכות החזון המשיחי – שכן אל השנאה של אנשים מסוגו נלווית גם בורות מדעת.
גם לא התרפסות
אבל בניגוד לשמאל של העבר, האידיאולוגיה של השמאל הנוכחי כמעט שפסה מן העולם; מה שבעיקר נותר בו, ומה שמחזיק בימינו חלקים ממנו, הוא השנאה ליריב הפנימי.
וכיוון שזו מהווה את סלע קיומו ומשאב כוחו, היא מופנית גם נגד צעירים חדורי רוח קרב ומסירות למדינה, שרצו לעוטף עזה כדי להילחם במחבלים ולהציל יהודים, אף שרובם חשבו אחרת מהם פוליטית. אבל כאמור, השנאה אינה מותירה מקום לעובדות, וודאי לא כשמצווה היא להכניע את "האויב הפנימי".
הדתיים הלאומיים אינם מבינים את התופעה הזאת, מהסיבה הפשוטה שאין הם מסוגלים לקלוט שיש בליבותיהם של יהודים שנאה מעוורת כזו כלפי יהודים אחרים.
מבחינה זו, הם דומים ליהודי גרמניה התמימים, שלא הבינו מה באמת הניע את השנאה של הגויים כלפיהם, וסברו לתומם שאם יילחמו למען הגרמנים השונאים, הם יוכיחו להם את טעותם, והללו ישנו את יחסם אליהם.
כמו שזה לא קרה שם, כך זה גם לא יקרה אצלנו. שום מעשה התרפסות, כמו גם שום מעשה נאצל והירואי, לא ישנו את עמדת השונאים ולא יביאו לתוצאה המיוחלת. ככה זה כשהמושג "האויב הפנימי" מוטבע בך חזק־חזק והשנאה אליו הופכת להיות מרכיב בזהותך.
התרעות פיקוד העורף