נכון לעכשיו חמאס לא מראה סימנים שהוא מתפרק מנשקו והוא גם לא מתכוון ללכת לשום מקום. הוא עושה הכל להשתקם. זה כולל גיוס צעירים לארגון. הוא מאמן מגויסים במקצועות צבאיים. הוא מנסה לשקם את הארסנל של כלי הנשק. רק השבוע כלב של יחידת עוקץ חשף בבטן האדמה מנהרה אשר שימשה מחסן נשק ובו עשרות רקטות. בגזרת גבול מצרים יירטו לוחמי חטיבת פראן של אוגמ"ר 80 של צה"ל רחפן עם מטען שכלל 21 רובים ותחמושת. ההערכה היא כי הנשק היה אמור לעבור מערבה לגבול עזה עבור החמאס.
קשירת הידיים לכוחות צה"ל בעזה הוא מהלך מדאיג. העובדה כי אנשי החמאס יצאו שוב ללב הרחובות ולהפגין משילות זה מהלך בעייתי. כך חמאס צובר כח. כך הוא מצליח למשוך אליו עוד מגויסים חדשים, אבל זה לא נגמר שם. חמאס פועל בשטח מול צה"ל בתצפיות ואיסוף מודיעין. ישנם יותר נסיונות לחצות את הקו הצהוב, וסביר להניח כשהם לא נרדפים הם מתחילים לתכנן תוכניות התקפה, על הכוחות בשטח, במוצבים ואפילו על גדר העוטף.
הבעיה הגדולה היא שישראל הצליחה לפעול בעוצמה רבה ולהכריע את חמאס צבאית. אלא שישראל לא בנתה אסטרטגיה של היום שאחרי. כמעט שלוש שנים אחרי ה-7 באוקטובר 2023 היא נאלצת עכשיו לבלום את התכתיב האמרקאי. במערכת הביטחון מבינים כי בקרוב צה"ל ידרש להתפנות מכמה אזורים בקו הצהוב. מי שיכנס במקום צה"ל יהיו כנראה חיילים מרוקאים, אולי ממדינות המפרץ הערבי. כמה הם מאומנים להתמודד מול חמאס? כמה הם יודעים לפעול מול מנהרות ולחימה בתת קרקע? כמה הם יהיו נחושים לעצור מחבלים שיתקרבו לגדר העוטף או למוצבי צה"ל?
העצוב שכולם גם בדרג הצבאי וגם בדרג המדיני יודעים כי הממשלה מתנהגת כמו מי ששכחה את טבח 7 באוקטובר, והיא צועדת בעיניים פקוחות בכל הזירות, לדירקטיבה שאחזה כאן עד ל-7 באוקטובר 2023.
התרעות פיקוד העורף