בעשורים האחרונים התרבו הימים המוקדשים לספרים ולקריאה: יום הספר העולמי של אונסק"ו ב-23 באפריל, יום השירה הבין-לאומי ב-21 במרץ, יום ספרי הילדים הבין-לאומי ב-2 באפריל ועוד. כל אחד מהם נושא אג'נדה ברורה: עידוד קריאה, שמירה על זכויות יוצרים, קידום ספרות ילדים וכדומה.
אלו ימים שמבקשים להשפיע על מדיניות, להעלות מודעות, לשנות הרגלים. לעומתם, יום אוהבי הספרים ב-9 באוגוסט אינו מבקש לשנות דבר. הוא אינו מציע רפורמה, אינו מעלה דרישות, אינו מתיימר לתקן את מערכת החינוך או את שוק הספרים. הוא פשוט מזמין אותנו לעצור לרגע, להניח את המסכים ולקרוא ספר בהנאה. לא מתוך חובה ולא מתוך אידיאולוגיה – מתוך תשוקה.
ריבוי הימים הזה מעיד על עושר. כפי שהספרות עצמה היא רב-שכבתית, כך גם הימים המוקדשים לה. אין צורך לאחד אותם, כפי שאין צורך לאחד את כל הסוגות הספרותיות למדף אחד. כל יום בין-לאומי, רשמי או שאינו רשמי, מדגיש פן אחר של הקריאה, וכל אחד מהם מזכיר לנו שהספרות היא מרחב רחב בהרבה מהקטגוריות שאנו מנסים להעניק לה.
הייחוד של 9 באוגוסט טמון בכך שהוא אינו מוסדי. הוא קהילתי. הוא חי ברשתות החברתיות, בהמלצות קוראים, בתמונות של ספרים אהובים. הוא נעשה בסיס ליוזמות קריאה, למפגשים, לאתגרים שנתיים.
בין שאנו מציינים את יום הספר העולמי ובין שאנו פשוט פותחים ספר אהוב ביום חם של אוגוסט, אנחנו משתתפים במסורת עתיקת יומין: הרצון לספר סיפורים וגם לשמוע אותם.
התרעות פיקוד העורף