המזרח התיכון נכנס לעידן חדש, וערב הסעודית אינה מחכה לארצות הברית, ובטח שלא לישראל כדי להחליט כיצד ייראה העתיד הביטחוני והכלכלי שלה. מדיניות החוץ והביטחון של הממלכה מונחית כיום על ידי עיקרון מרכזי אחד: הגנה מוחלטת על יציבותה הכלכלית ועל יעדי תוכנית המודרניזציה השפתנית "חזון 2030".
נוכח פריצת המלחמה האזורית מול איראן ושלוחותיה, גיבשה ריאד אסטרטגיית הגנה מבוזרת, דוקטרינת "המשחק על כל המגרש". סעודיה אינה נשענת עוד על משענת ביטחונית יחידה, אלא מתמרנת במקביל בין הסכמי גרעין עם וושינגטון, בריתות הגנה מוסלמיות, הידברות טקטית מול טהרן, ולחימה אקטיבית מול שלוחיה באיזור.
ציר החירום האזורי: הברית הצבאית עם טורקיה ופקיסטן
אף שמוקדם לקבוע כיצד תופעל ההתחייבות ומה יהיו הכוחות שיוקצו במקרה של מלחמה כוללת, החיבור בין שלוש המעצמות הסוניות מציע חלוקת תפקידים אסטרטגית: ערב הסעודית מביאה את ההון העתק והמשאבים הכלכליים. טורקיה מביאה תעשייה ביטחונית מתקדמת, יצור כטב"מים, צבא חזק (חברת נאט"ו) ויכולת הקרנת כוח אזורית.
ופקיסטן מביאה צבא עתיר ניסיון, עומק אסטרטגי והרתעה עמוקה כמעצמה הגרעינית המוסלמית היחידה. עבור ישראל, הצלע הטורקית בברית מדאיגה במיוחד.
אנקרה הינה מעצמה אזורית בעלת שאיפות גיאופוליטיות נרחבות, נוכחות בסוריה ועיראק, וקשרים הדוקים עם קטאר. החיבור בין ההון הסעודי לתעשייה הטורקית מייצר מוקד כוח חדש שאי אפשר להתעלם ממנו.
הציר הבינלאומי: וושינגטון והגרעין האזרחי
העובדה שההסכם נחתם ללא חתימה סעודית על "הפרוטוקול הנוסף" של סבא"א מעניקה לממלכה מרחב תמרון אסטרטגי. אם סעודיה תשמור לעצמה בעתיד יכולת העשרה עצמאית, עלול להיפתח מרוץ חימוש גרעיני אזורי שבו טורקיה ומצרים ידרשו יכולות דומות.
במקביל, ריאד נמנעת מלהפוך לכלי שרת בלעדי במאבק האמריקאי-ישראלי באיראן, ושומרת על ערוצים פתוחים מול סין ורוסיה (במסגרת אופ"ק) כדי להבטיח את יציבות שוקי האנרגיה.
הזירה האיראנית וחזית הפרוקסי: דיפלומטיה תחת אש
החשש הסעודי מול הציר השיעי נותר מוחשי. סעודיה ספגה מטחי טילים וכטב"מים איראניים ישירים שפגעו בתשתיות נפט ובתי זיקוק. האיום המיידי והיומיומי ביותר מגיע מדרום, מכיוון החות'ים בתימן, אשר הכריזו לאחרונה על סיום הרגיעה ופתחו בתקיפות קטלניות במחוזות מאריב ונאג'ראן, פגעו בבסיס סעודי בתימן, והטילו מצור ימי בים האדום תוך פגיעה במתקני חברת ארמקו (Aramco) בג'יזאן וינבוע.
בתגובה מפעילה סעודיה מדיניות כפולה (Double-Tracking): מענה צבאי ואקטיבי: חיל האוויר הסעודי פועל בחשאי לפגיעה באתרי שיגור איראניים ועיראקיים, וסעודיה מובילה קואליציה ימית של 14 מדינות להגנת נתיבי השיט בבאב אל-מנדב ובים האדום, לצד הפעלת מערכות הגנה אווירית בסיוע טורקי ופקיסטני.
ניהול סכסוך דיפלומטי: ריאד מנהלת משא ומתן ישיר מול טהרן להשגת הסכמות זמניות (כמו פתיחת מצר הורמוז) כדי למנוע את קריסת שוק האנרגיה ופגיעה בחזון 2030, מתוך הבנה שדיפלומטיה ללא גיבוי צבאי אינה מספקת.
הזירה המפרצית: בין סולידריות לתחרות
היחסים בתוך המפרץ משקפים מתח מובנה. מחד, מול איומי הטילים האיראניים על מתקני התפלת מים ואנרגיה במפרץ, מציגות סעודיה, איחוד האמירויות וקטאר חזית אחידה וסולידריות ביטחונית.
מאידך, מתחת לפני השטח נמשכת תחרות כלכלית וגיאופוליטית עזה בין סעודיה לאיחוד האמירויות על השפעה בתימן (תמיכה בפלגים יריבים בדרום) ועל השליטה בנמלי סחר מרכזיים בקרן אפריקה ובסודן.
הקשר הישראלי: הפער בין הגלוי לחשאי
במשך שנים דובר על הציר הסעודי-ישראלי-אמירתי כעמוד השדרה של סדר אזורי חדש בחסות אמריקנית. אולם, בעוד ישראל שקועה בלחימה, סעודיה הקשיחה את עמדותיה הפומביות ומתנה נורמליזציה בהתקדמות ממשית לפתרון שתי המדינות ובסיום הלחימה בעזה.
החלטת וושינגטון להעניק לסעודיה את הסכם הגרעין האזרחי ללא התניה בהסכמי אברהם החלישה את מנוף הלחץ הישראלי. אם סעודיה מקבלת ביטחון מטורקיה ופקיסטן, נשק וטכנולוגיה מארה"ב, השקעות מסין וערוצי הידברות עם איראן- התלות שלה בישראל פוחתת עם הזמן.
עם זאת, מתחת לפני השטח השיתוף החשאי נמשך: הצורך הסעודי בטכנולוגיות הגנה, סייבר, מים ובינה מלאכותית ישראליות נותר קריטי, וסעודיה רואה בישראל חוליה חיונית במיזם המסדרון הכלכלי (IMEC) המחבר בין הודו לאירופה.
לסיכום, "הסכם מכה" אינו הכרזת מלחמה על ישראל, אך הוא הכרזת עצמאות אסטרטגית סעודית. ריאד משדרת לוושינגטון ולירושלים: "אנחנו מעוניינים בשיתוף פעולה, אך איננו תלויים בכם בלעדית לביטחוננו".
לכן, על ישראל לעבור ממדיניות תגובתית ליוזמה אסטרטגית: זניחת ציפיות סרק בטווח הקצר: יש לחדול מציפייה לנורמליזציה פומבית מהירה או להצטרפות סעודית גלויה לברית צבאית אנטי-איראנית. העמקת השיתוף החשאי: חיזוק הקשרים המודיעיניים והטכנולוגיים, ובניית קואליציות הגנה נקודתיות מול האיום החות'י בים האדום.
מניעת שחיקה ביטחונית: ניהול דיאלוג קפדני מול וושינגטון על מגבלות תוכנית הגרעין הסעודית כדי לשמר את היתרון האיכותי הישראלי. אספקת ערך שאינו ניתן להחלפה: הצעת טכנולוגיות סייבר, הגנה מפני כטב"מים, טילים ופתרונות אקלים מתקדמים.
השאלה אינה האם סעודיה בחרה בטורקיה ובפקיסטן על פני ישראל, אלא האם ישראל תדע להציע לריאד סיבה מוצקה לבחור גם בה. במזרח התיכון החדש, מי שלא מעצב את הבריתות והסדר האזורי- מוצא את עצמו מנוהל על ידיהן.
התרעות פיקוד העורף