משימתו של גופמן הרת סכנות וגדולה ממשימותיהם של כל קודמיו. הוא מקבל את הזירה האיראנית בנחיתות בולטת: המשטר האיראני שרד, אין סכנה לנפילתו. המשטר האיראני איבד את הפחד מתקיפה. המשטר האיראני הפנים שבלי גרעין - ייפול. זה אומר שהם יחתרו בכל הכוח לגרעין. תוסיפו לזה את העובדה שהאורניום בידיהם והידע גם, ואת העובדה שהם מקבלים שליטה על מצר הורמוז, מה שיגדיל את האמצעים הכלכליים שלהם - ותקבלו קטסטרופה. אה, אסור לשכוח שהאמריקאים לא ימהרו לחזור לתקוף באיראן. אחרי טראמפ, ספק אם זה יהיה אפשרי. נשארנו לבד, וכל זה על הכתפיים של גופמן.
זאת ועוד, לראש מוסד חדש יש לגיטימציה לעשות ניקוי אורוות, אפילו מסע טיהורים, אפילו חילופי גברי נרחבים. אם הראש החדש רוצה לשנות, לטלטל, לאתחל את המערכת - זו זכותו, ואולי אפילו חובתו. והמוסד זקוק לאתחול דחוף. אם היה שואל אותי, הייתי אומר לגופמן שיתחיל עם התקציב. שיבדוק את כמויות הכסף שמתבזבזות שם בין הכיסאות והשורות ויתחיל לטפל.
אבל יש עוד משהו. ההקשר של ההדחות הוא לכישלון באיראן. שני המודחים (גבר ואישה) הם ראשת מנהלת המודיעין במוסד וראש זירת איראן. תיאורטית, אם היה מתבצע במוסד תחקיר מסודר על הכישלון של הפלת המשטר באיראן, אני מניח ששמותיהם היו מפארים את ראש רשימת האחראים. הם אלה שסייעו לשכנע את ראש המוסד ברנע ואת ראש הממשלה נתניהו, ששכנע אחר כך את הנשיא טראמפ. זו שרשרת השכנוע.
בסביבת גופמן אומרים שההדחות לא קשורות לנושא הכישלון באיראן. כפי שפורסם כאן לפני כמה שבועות, גופמן עושה הערכת מצב כללית מחודשת על המוסד, על תפקידיו, על שיטות הפעולה, הפעלת הכוח, סדר העדיפויות. בהקשר הזה הוא גם ארגן לעצמו רשימת יועצים חיצוניים, שקיבלו נגישות מלאה לכל מה שקורה במוסד, מה שמעורר ביקורת חריפה מאוד מבפנים. ״מיקוד אסטרטגי״, כך מכונה התהליך הזה במוסד.
גופמן, לפי התיאוריה הזו, רוצה להחליף את האנשים ולהקים לעצמו מטה שיש לו בו אמון מלא. ״זה לא מה שהיה, זה מה שיהיה״, אמר מישהו שמחובר לאירוע. ״הוא לא מנהל פנקסנות או חשבונות על כישלון כזה או אחר באיראן, הוא מכין את הארגון למהלכים הבאים באיראן ובמקומות אחרים. טבעי שהוא רוצה להביא את האנשים שלו״.
לא כולם קונים את הגרסה הזו. ״גופמן שבר את הקוד הבסיסי של המושג ׳מפקד׳ ואת הכללים החשובים ביותר של מנהיגות ופיקוד בארגון ביטחוני היררכי״, אמר בכיר במוסד לשעבר (שאינו דדי ברנע). ״הקוד הזה עתיק כמו הצבא והמוסד, הוא חיוני להמשך התפקוד. הוא לא מסובך. הכלל הזה פשוט: מי שאישר את התוכנית המבצעית נושא ב־100% אחריות עליה, ולא יכול להטיל את האחריות הזו אחר כך כלפי מטה, על פקודיו.
"מפקד שאישר תוכנית לא יכול להסתתר מאחורי פקודיו אחרי שהיא כשלה. במצב כזה, אף פקוד לא יסכים יותר לקדם רעיונות או תוכניות, מתוך הבנה שבסוף הוא זה שיצטרך לתת את הדין ולשאת באחריות. האחריות תהיה תמיד של המפקד העליון, וזה ראש המוסד ומעליו ראש הממשלה. מה יגידו אנשי המבצעים אם יידעו שבסופו של דבר יושלכו לכלבים כאשר משהו ישתבש? איזו מין מנהיגות זו? יש כאן הרס של המרקם העדין בארגונים חשאיים מהסוג הזה״.
כאן נכנס לאירוע אלמנט נוסף: ההדלפה. רוב הסיכויים, אם לא כולם, שההדלפה הזו הגיעה מלשכת ראש הממשלה. הסיבה ברורה: ברגע ששני בכירים שאחראים לתוכנית הפלת המשטר האיראני מודחים, אז יש אשמים ויש אחראים, והנה שוב, נתניהו יכול להמשיך הלאה כרגיל. כאילו לא אימץ את תוכנית המוסד וכאילו לא שכנע את טראמפ וכאילו אין עליו שום אחריות על שום דבר אף פעם.
הטענה הזו מבוססת. אם מי שאחראים לתוכנית מבצעית שלא הצליחה מודחים, איך אפשר לצפות מהבאים בתור להגיש תוכנית נועזת כלשהי מבלי לחשוש שיבולע להם? מי יעז להביא את התוכנית הבאה לגניבת ארכיון הגרעין האיראני מלב טהרן, בלי שהוא יודע שגם במקרה של כישלון יהיה מי שיגונן עליו ויקבל אחריות מלאה?
הפוזיציה של גופמן בהקשר הזה מורכבת עוד יותר. הוא היה המזכיר הצבאי של נתניהו, כשהתוכנית הזו הוצגה לנתניהו ואומצה על ידו. האם הוא דאג להביא לנתניהו את ההתנגדות הקשה של הרמטכ״ל לתוכנית? את המוטרדות של ראשי אמ״ן ואמ״ץ? את המכתב של רח״ט מחקר באמ"ן? זה בדיוק תפקידו של המזכיר הצבאי: לעזור לראש הממשלה להבין את התמונה הרחבה, לשמוע את הסיכונים, את האזהרות, את ההסתייגויות.
אילו עשה גופמן את תפקידו כראוי, יכול להיות שנתניהו לא היה אץ־רץ לגרור גם את טראמפ לפארסה הזו. אילו עשה גופמן את תפקידו, הרמטכ״ל וראש אמ״ן היו מוזמנים לנתניהו כדי להציג בפניו את מלוא חששותיהם והסתייגויותיהם. ואז, יכול להיות שהאירוע כולו היה נחסך מאיתנו.
התרעות פיקוד העורף