ישראל תמיד אשמה? מה גיליתי בתגובות לסדרה הטורקית "סומוד" | תיקי טברו

צפייה ישראלית ב"סומוד" חושפת לא רק את האופן שבו ישראלים מוצגים בסדרה הטורקית, אלא גם את התגובות והדימויים שהם מעוררים בקרב הצופים — ואת המורכבות שנשארת מחוץ למסך

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
עקבו אחרינו
סומוד
סומוד | צילום: צילום מסך

צפיתי בסדרה הטורקית “סומוד” כישראלית, ודי מהר הבנתי שהסיפור המעניין ביותר לא נמצא רק על המסך. הוא נמצא בתגובות. ושם, אם לומר את האמת, גיליתי משהו שלא ממש הפתיע אותי - אבל בהחלט צרם לי: כרגיל, הישראלים מוצגים בצורה שלילית, חד־ממדית וכמעט נטולת מורכבות.

אפשר כמובן לטעון שסדרה היא יצירה. מותר לה לבחור נקודת מבט, מותר לה להיות ביקורתית, ומותר להציג את ישראל כפי שיוצריה רואים אותה. אבל כשצופים בסדרה ואז קוראים את התגובות, אי אפשר להתעלם מהפער בין מציאות מורכבת לבין הדימוי שנבנה ממנה.

דווקא אחת התגובות שחזרו על עצמן סביב הדמות הישראלית הדתייה שעוטה כיסוי ראש הייתה מעניינת במיוחד. מבחינת חלק מהצופים הטורקים, כיסוי הראש הזה הוא חיג’אב - והם התקשו להבין איך ישראלית יכולה להיות דתייה וללבוש אותו. זה אולי נשמע שולי, אבל בעיניי זה אומר הרבה. כמה מעט אנחנו באמת מכירים זה את זה, וכמה מהר אנחנו בונים תמונה שלמה של אדם לפי כמה סממנים חיצוניים.

ואז הגיעה תגובה אחרת שהפתיעה אותי: תמיכה באמירה שלפיה יהודי ומוסלמית לא צריכים להיות יחד. לא בגלל שאני רוצה להפוך את זה לדיון על זוגיות בין בני דתות שונות, אלא בגלל שהתגובה עצמה המחישה עד כמה הסדרה מצליחה לייצר שיח רגשי וחזק סביב הזהות הישראלית והיהודית.

וזה בדיוק מה שמעניין אותי בתופעה הזאת. לא רק מה שהסדרה אומרת - אלא מה שהצופים מאמינים בעקבותיה. כי כשמציגים שוב ושוב ישראלים דרך דמויות שליליות, אכזריות או חסרות רגישות, וכשהתגובות מקבלות את התמונה הזאת כמעט כמובנת מאליה, נוצר דימוי שקשה מאוד לשבור.

ואני שואלת את עצמי: איפה בתוך כל זה נמצאים הישראלים שהם פשוט… אנשים? הישראלים שעובדים, אוהבים, מגדלים ילדים, מטיילים, צוחקים, מפחדים, מתווכחים ביניהם, מתנדבים, עוזרים לאחרים - ובעיקר, הישראלים שהם הרבה יותר מורכבים מהדמות שהטלוויזיה בוחרת להציג. אני לא מצפה שיוצר טורקי יספר את הסיפור הישראלי כפי שאני הייתי מספרת אותו-אבל כן מעניין אותי לשאול מדוע שוב ושוב אנחנו מקבלים את אותה תמונה.

ישראל כבעיה. הישראלי כאשם. והמורכבות - נשארת מחוץ לפריים. אולי זו הסיבה שהתגובות ל”סומוד” עניינו אותי כמעט יותר מהסדרה עצמה.כי הן לא רק משקפות את מה שהצופים חושבים על ישראל. הן משקפות עד כמה דימוי מסוים של ישראל כבר הפך אצל חלקם לברירת המחדל. וזה, בעיניי, הרבה יותר מעניין מסתם עוד סדרה. כי סדרה מסתיימת,הכתוביות עולות אך התמונה שנשארת בראש של הצופה ממשיכה הרבה אחרי שהמסך מחשיך.

תגיות:
טורקיה
/
ביקורת טלויזיה
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף