לא עבדול אל-סייד: זה מה שבאמת צריך להדאיג את ישראל בארה"ב | שלמה שמיר

מגזימים. הדיווחים, הפרשנויות והערכות המתפרסמים באמצעי התקשורת בארץ על נצחונותיהם של מתמודדים בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית כמועמדים לחברות בקונגרס בבחירות אמצע הקדנציה הם מוגזמים, לעתים באופן פרוע. הגזמות הפוגעות בהיקף תשומת הלב שחייבת להינתן לדאגות האמתיות מהתפתחויות משמעותיות שקורות באחרונה בזירה הפוליטית הפנימית בארה"ב. הדוגמה הבולטת להגזמה מזיקה היא הדיווח, הפרשנות והערכה שפורסמו בעקבות נצחונו בפריימריז הדמוקרטיים לסנאט במדינת מישיגן.

הערכות שעבדול אל-סייד, אם אכן ייבחר כנציג הדמוקרטי במושב הסנאט של מדינת מישיגן, צפוי להשפיע על מדיניות המפלגה הדמוקרטית ביחס לישראל, וכמי שידוע בהתבטאויות עוינות לישראל, הוא יקצין ויסלים את הביקורת כלפי ישראל מצד צמרת המפלגה הדמוקרטית, הן הערכות יותר ממוגזמות. הן חסרות בסיס.

---

לד"ר עבדול אל-סייד, אם ייבחר, לא תהייה נוכחות משפיעה וודאי שלא באופן משמעותי, בעיצוב מדיניות המפלגה הדמוקרטית כלפי ישראל. זה לא ניחוש. זאת מסקנה העולה ומשתמעת ממידת השפעתם על מדיניות צמרת המפלגה הדמוקרטית של חברי קונגרס, שידועים כעוינים לישראל. השפעה פחות משולית. אפסית.

הסנטור העצמאי הקשיש ממדינת וורמונט, ברני סנדרס, שהוא יהודי, הוא שונא ישראל ואנטישמי ברמה שבשלטון הנאצי יכול היה לכהן בתפקיד בכיר בלשכתו של שר התעמולה הנאצי גבלס. לברני סנדרס שאיננו מפסיק לתקוף את ישראל, אפס השפעה בצמרת המפלגה הדמוקרטית.

חברת הקונגרס מניו יורק, הדמוקרטית אלכסנדרה אקסיו-קורטיז, שנהנית להתבטא ולהכפיש את ישראל, אפס השפעה בסיעה הדמוקרטית בקונגרס. לד"ר עבדול אל-סייד, שחלק בלתי מבוטל מקמפיין הבחירות שלו במישיגן, בא לידי ביטוי בגינויים נגד ישראל, אין סיכוי להשיג מעמד משפיע בקרב בכירי המפלגה הדמוקרטית בנושא היחס לישראל.

מה שצריך וחייב להדאיג – ליתר דיוק להטריד קשות את ישראל הרשמית, היא ההידרדרות של התמיכה בישראל שמורגשת ובאה לידי ביטוי מעשי ובאופן משמעותי בקרב מי שנמנים עם ראשי ומנהיגי המפלגה הדמוקרטית – גוף ומסגרת שהיו ידועים במוניטין שלהם כאוהדי ישראל.

הגילוי האחרון של השפל בתמיכה הדמוקרטית בישראל הוא כמובן תוצאות ההצבעה בקונגרס על הצעת חוק נגד סיוע לישראל. הצעת חוק שנדחתה וסוכלה – אבל מה שזכור מתוצאות ההצבעה היא העובדה ש-103 חברי קונגרס דמוקרטים תמכו והצביעו בעד התיקון. בסקרי דעת קהל אחרונים שהתקיימו בארה"ב, התברר שהירידה בהיקף התמיכה בישראל איננה מוגבלת לדמוקרטים והיא באה לידי ביטוי בשיעור לא מבוטל גם בקרב רפובליקנים.

מראיונות, שיחות ותגובות עם פרשנים ותיקים בוושינגטון ודיפלומטים בכירים במטה הראשי של האו"ם בניו יורק, ניתן להסיק שהסיבה, הגורם והמניע להידרדרות המתמשכת והמתעצמת בשיעור והיקף התמיכה בישראל בקרב דמוקרטים ורפובליקנים הם מדיניותה של ממשלת ישראל, במיוחד מה שמודגש בשיחות הרכבה של הממשלה – הימין מלא-מלא.

נוח ופשוט להגדיר את התגובות הקשות כלפי ישראל כגילויי אנטישמיות. לדעתי, גם הגדרה זאת מוגזמת. זאת לא אנטישמיות במובן המקובל, ההיסטורי. להערכתי, מדובר יותר באנטי ישראליות. הסברה לא תועיל לבלימת הביקורת והגינויים נגד ישראל. מה שישקם את מעמדה של ישראל ויחזיר את התמיכה במדינת היהודים שהיתה כל כך מקובלת ואיתנה בארה"ב הוא שינוי בשלטון בישראל, ממשלה חדשה שתייצג את ישראל היפה.