לא צריך לחכות שטורקיה, סעודיה ופקיסטן יכריזו על ישראל כאויבת. מדינה אחראית בוחנת לא רק את הכוונות של הברית שמולה, אלא גם את הכוח שהיא מרכזת. ישראל צריכה להתחיל לבנות עכשיו מאזן בריתות נגדי, משלה.
מדינות אינן בונות בריתות רק על פי האויבים שהן מצהירות עליהם. הן בונות אותן על פי האינטרסים שלהן, היכולות שהן מחברות והתרחישים שהן מבקשות להיות מסוגלות להתמודד איתם. נכון לעכשיו, אין בהסכם הכרזה שישראל היא אויב. אבל מי שמסתכל רק על סעיפי ההסכם מפספס את התמונה הגדולה.
זו אינה בהכרח ברית נגד ישראל. אבל היא בהחלט ברית שישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להתעלם ממנה. כי יש הבדל בין כוונה לבין יכולת. טורקיה מביאה לברית צבא גדול, תעשייה ביטחונית מתקדמת, כטב"מים, חיל אוויר וחיל ים - ובעיקר שאיפות אזוריות שחורגות מגבולותיה.
סעודיה מביאה כסף, אנרגיה, עומק גיאוגרפי ומיקום אסטרטגי במפרץ. פקיסטן מביאה צבא גדול, ניסיון מבצעי ובעיקר - יכולת גרעינית. זה כבר לא עוד פורום אסלאמי שמסתיים בהודעה נגד ישראל. זה פוטנציאל לכוח צבאי אזורי משמעותי.
האיום האיראני והפרדוקס הישראלי
באופן אירוני, הברית הזאת עשויה להתפתח לכיוון של הרתעה מול שתי מדינות שונות לחלוטין: איראן וישראל. איראן היא המקרה הברור. משטר האייטולות משלב אידיאולוגיה דתית - מהפכנית עם שאיפות הגמוניות, טילים, שלוחים, טרור וחתירה ליכולת גרעינית. במשך שנים הוא מייצא את העימות אל מחוץ לגבולותיו, מתוך תפיסת עולם הרואה במהפכה ובהתנגשות עם אויביה חלק מייעודו.
טורקיה היא הסיפור שאסור לנתק מהברית
הסכם מכה אינו עומד בחלל ריק. במקביל, טורקיה מעמיקה את השפעתה בסוריה.אם הצבא הסורי החדש ייבנה תחת השפעה תורכית, ובעתיד תורחב ההשפעה גם ללבנון, ישראל עלולה למצוא את עצמה מול מרחב אסטרטגי בעל אוריינטציה תורכית מצפון וממזרח.
לא צריך לדמיין טנקים טורקיים בגבול ישראל. מספיק לדמיין את אנקרה משפיעה על דמשק ועל ביירות באמצעות נשק, אימונים, מודיעין, תשתיות וקשרים פוליטיים. אנקרה – דמשק – ביירות, זה כבר תרחיש ביטחוני שישראל חייבת להיערך אליו, כתרחיש ייחוס.
התשובה: מאזן בריתות
אז מה ישראל יכולה לעשות? לא לצאת למלחמה. לא להכריז על טורקיה כאויב. ולא לבנות "ברית נגד האסלאם". לבנות מאזן. ישראל צריכה לעבור מתפיסה של ברית אחת - ארצות הברית - לתפיסה של רשת בריתות.
ארצות הברית תישאר השכבה האסטרטגית העליונה: מודיעין, חלל, טכנולוגיה, נשק והרתעה, אבל לצדה צריכות להיבנות שכבות נוספות. הודו - המשקל האסטרטגי מול פקיסטן, עם אינטרסים משותפים בטכנולוגיה, מודיעין, ים וטרור. יוון וקפריסין - השכבה הים תיכונית מול ההתעצמות והשאיפות הטורקיות. מצרים וירדן - השכבה הקרובה, משום שאין תחליף ליחסים ביטחוניים יציבים של ישראל עם שכנותיה. אבל ישראל צריכה לחשוב רחוק יותר.
דרום אמריקה: מהזירה הדיפלומטית לעומק אסטרטגי
במשך שנים התייחסה ישראל לאמריקה הלטינית בעיקר כאל זירה דיפלומטית. זו חשיבה המחייבת שינוי. איראן ניסתה במשך שנים לבנות לעצמה דריסת רגל בחצי הכדור המערבי והפיגועים בארגנטינה, הקשרים עם משטרים עוינים והניסיון להרחיב רשתות טרור והשפעה הפכו את אמריקה הלטינית לחלק מהמאבק מול טהרן. עכשיו מסתמנת תזוזה.
אין עדיין גוש דרום אמריקני פרו - ישראלי. אבל המגמה חשובה: ישראל יכולה להציע למדינות האלה הרבה יותר מעמדה פוליטית - ביטחון, טכנולוגיה, רפואה, חקלאות, אנרגיה, מודיעין ומאבק בטרור. את המגמה הזאת ישראל צריכה לטפח. לא רק מטעמי דיפלומטיה אלא גם מטעמי ביטחון לאומי.
מכפיל הכוח הישראלי
ישראל אינה יכולה להתחרות בטורקיה במספר החיילים, בסעודיה בכסף או בפקיסטן בכוח האדם הצבאי, אבל היא יכולה להיות משהו אחר: המוח, העיניים והמערכת העצבית של רשת ביטחון בינלאומית. מודיעין, לוויינים, סייבר, הגנה אווירית, התרעה מוקדמת, מערכות נגד כטב"מים וטילים, בינה מלאכותית, לוחמה אלקטרונית ומערכות פיקוד ושליטה - זה מכפיל הכוח הישראלי.
מול אנקרה - ריאד - איסלמבאד צריכה ישראל לבנות רשת משלה: וושינגטון, ניו דלהי, אתונה, ניקוסיה, קהיר, עמאן - ובמידת האפשר גם שותפות חדשות באמריקה הלטינית. כי בעולם שבו בריתות חדשות נבנות במהירות, מדינה שאינה בונה לעצמה מאזן עלולה לגלות מאוחר מדי שהעולם סביבה - השתנה.
בסופו של דבר, המאבק אינו רק על המזרח התיכון. המאבק הוא על חלוקת הכוח של העולם החדש. כפי שהמלחמה הקרה חילקה את העולם לשני גושים - האחד בהובלת ארצות הברית והשני בהובלת ברית המועצות - כך גם תחילת המאה הנוכחית עשויה להיבנות סביב בריתות חדשות, חזקות ורב - ממדיות. ככל שהן יהיו בעלות תוכן ממשי יותר - צבאי, כלכלי, טכנולוגי ומדיני - כך יצטרפו אליהן מדינות נוספות.
בסופו של יום, לא רק המדינות החזקות יקבעו את סדר העולם החדש אלא, מי שיצליח לבנות את רשת הבריתות החזקה ביותר - עשוי להיות זה שיקבע מי יהיו מוקדי הכוח והעוצמה של מאה השנים הבאות.
התרעות פיקוד העורף