הדחת ד'ואלקדר עשויה להעיד גם על האפקט המצטבר של הסיכולים הממוקדים שביצעה ישראל נגד בכירים במערכת האיראנית במהלך המלחמה. המשטר מתקשה לשקם את שדרת מקבלי ההחלטות הביטחוניים ולהעמיד אישיות בעלת שיעור קומה וניסיון המקבילים לאלה של עלי לאריג'אני, שמילא תפקיד מרכזי במערכת קבלת ההחלטות. בהקשר זה, החלפתו של ד'ואלקדר בתוך חודשים ספורים בלבד ממינויו - מהלך חריג במונחי המערכת האיראנית ובעמדה בכירה כל כך - משקפת כפי הנראה מידה של מבוכה וניסיון להסתגל במהירות באמצעות כוח האדם שנותר בידי המשטר.
ייתכן שההדחה משקפת גם אכזבה של מג'תבא ח'אמנהאי מתפקודו של ד'ואלקדר. ד'ואלקדר לא הצליח, ככל הנראה, לבסס את המועצה כגוף המסוגל לספק למנהיג החדש תמונת מצב, תיאום והמלצות ברמה הנדרשת בתקופה של מלחמה ומשבר. בכך עשויה ההדחה לשקף לא רק חילופי אישים, אלא ניסיון לחזק מחדש מוסד שנפגע במעמדו וביכולתו להשפיע על קבלת ההחלטות האסטרטגיות.
אלא שגם מינויו של רזאי (רצ'אא'י) חושף את מגבלת המאגר האנושי שממנו המשטר נאלץ לבחור. מוחסן רזאי (רצ'אא'י) הוא אמנם איש עתיר ניסיון, מפקד לשעבר במשמרות המהפכה וגיבור מלחמת איראן-עיראק, אך הוא מזוהה עם דור ומציאות פוליטית אחרים. ביקורת זו כבר נשמעה מקרב הבייס של המשטר מיד עם מינויו, והציגה אותו כאיש שמרן ומבוגר, שכבר פרש בעבר מהמערכת הביטחונית, התמודד פעמים רבות בבחירות לנשיאות ולא הצליח להיבחר, ולאחר מכן עבר לעסוק בעיקר בתחום הכלכלי. גם אם לרזאי (רצ'אא'י) ניסיון רב, קשה לראות בו דמות בעלת משקל פוליטי ומקצועי המקביל לזה של לאריג'אני. במובן זה, המינוי עשוי להעיד לא רק על ניסיון לחזק את המועצה, אלא גם על הקושי של המשטר למצוא במהירות מחליף בעל שיעור קומה.
בהקשר זה יש לבחון גם את הניסיון של גורמים במחנה השמרני להגן על התנהלות המערכת באמצעות הצגת המו"מ וההבנות שהושגו בין איראן לארה"ב באסלאמאבאד כמהלך שנועד להונות את האויב ולשמש למעשה חלק מתוכנית מלחמה. כזכור, איראן הייתה אמורה להפיק ממזכר ההבנות הישגים מדיניים וכלכליים, אך ההבנות נקלעו למבוי סתום לאחר שטהראן וושינגטון פירשו באופן שונה את משמעותן ואת ההתחייבויות הנוגעות למיצר, ובפרט את היקף חופש הפעולה שהיה אמור להיוותר בידי איראן. אלא שהדחת ד'ואלקדר מחלישה גם הסבר זה. אילו המגעים וההבנות היו אכן חלק מתוכנית הטעיה מתוכננת, ד'ואלקדר היה אמור להיחשב כמי שמילא בהצלחה את תפקידו במסגרת האסטרטגיה שאושרה בצמרת, ולא כמי שנדרש לסיים את תפקידו חודשים ספורים לאחר שמונה. לפיכך, ההדחה עשויה ללמד כי ההנהגה האיראנית אינה מסתפקת בנרטיב שלפיו המהלך הדיפלומטי היה חלק מתוכנית מתוחכמת להטעיית האויב, אלא מבקשת לבצע שינוי ממשי במוקד קבלת ההחלטות הביטחוניות ולהפיק לקחים מהתנהלות המועצה בתקופת המלחמה.
לצד זאת, אין לראות במינוי רזאי (רצ'אא'י) עדות לכך שהמערכת האיראנית יצאה משליטה. להפך: עצם היכולת של מג'תבא לבצע ממקום מחבואו, בתוך חודשים ספורים, שינוי בעמדה בכירה כל כך מעידה כי מנגנוני השלטון המרכזיים עדיין מתפקדים ושהמנהיג החדש מסוגל לכפות התאמות פרסונליות במוקדי הכוח. רזאי (רצ'אא'י), בעל הרקע העמוק במשמרות המהפכה, אף עשוי לחזק את הקשר בין המועצה, כמוקד קבלת ההחלטות האסטרטגיות במשטר, לבין משמרות המהפכה, כארגון הביטחוני החזק במדינה.
בסופו של דבר, החלפת ד'ואלקדר ברזאי (רצ'אא'י) היא יותר מחילופי תפקידים. היא משקפת מערכת הנמצאת בתהליך הסתגלות לאחר פגיעה קשה במנגנוני ההנהגה והביטחון שלה. מצד אחד, המשטר מוכיח כי הוא עדיין מסוגל לבצע התאמות מהירות ולשמור על שליטה במערכת. מצד שני, עצם הצורך להחליף בתוך זמן קצר את נציג המנהיג ומזכיר המועצה, ולמנות במקומו דמות מהדור הוותיק, ממחיש את המחסור בדמויות בעלות משקל שמסוגלות להתמודד עם האתגרים החדשים. המבחן של מוחסן רזאי (רצ'אא'י) יהיה אפוא לא רק אם יצליח לחזק את המועצה, אלא אם יצליח להוכיח שהמשטר מסוגל לשמר איכות בקבלת ההחלטות גם לאחר שהמלחמה פגעה באופן משמעותי במאגר האנושי שממנו הוא מרכיב את צמרת הביטחון שלו.
התרעות פיקוד העורף