אפשר לראות בהסכם גם מערכת הבנות בין מדינות סוניות מול האסלאם השיעי, והעובדה שהוא נחתם במכה, העיר הקדושה ביותר לאסלאם, ולא בריאד, בירת סעודיה, משקפת זאת.
העובדה שטורקיה היא גם חברה בנאט"ו עלולה דווקא ליצור ניגוד עניינים בין מחויבויותיה לשני הגופים. בנוסף, אין בהסכם המשולש הגדרה של אויב משותף. האויבת הפוטנציאלית של פקיסטן היא הודו, במקרה של טורקיה מדובר ביוון ולסעודיה יש חשבון מיוחד עם החות'ים בתימן - בעוד שלנאט"ו היה אויב משותף אחד: ברית המועצות. נושא החות'ים, אגב, עומד למבחן מיידי לאחר התקפות בשטח סעודיה.
שאלה קריטית סביב ההסכם קשורה בארצות הברית, בעלת ברית של שלוש השותפות: האם וושינגטון עודדה את ההסכם ורואה בו השלמה להסדרים קיימים או אפשריים בעתיד, לייצוב המזרח התיכון - או להפך, שהחותמות, ובעיקר סעודיה, איבדו את האמון בארצות הברית מבחינת האינטרסים הביטחוניים שלהן?
מי שלא נכללו בהסכם החדש הן איחוד האמירויות, מצרים ובחריין, גם הן בעלות ברית קרובות של ארצות הברית. איחוד האמירויות, על פי מקורות שונים, אף בונה ציר הגנתי עם ישראל ועם הודו.
לממשל טראמפ יש מבחינה זאת ראייה מצומצמת יותר והוא שם את הדגש, גם במשא ומתן עם איראן, על מעבר חופשי של נפט במצר הורמוז. בעבר עלתה תוכנית להעברת דלק בשיתוף ישראל, באמצעות הצינור אשקלון-אילת, אך היא נבלמה על ידי ממשלת השינוי ולא חודשה מאז.
התרעות פיקוד העורף