קפה טוסקה נפתח ב־1919 בנורת' ביץ' בסן פרנסיסקו. חלל כהה, מלא עשן שהעניק לקירות מראה אפל, עם ציורי קיר מעורפלים של נוף איטלקי מאחורי הבר המצוחצח, רצפה עם אריחים שחורים ולבנים, ספסלים גבוהים ותאים מוויניל דמוי עור, קרוע ומתקלף. בגלגולו הראשון הגישו בטוסקה רק אלכוהול; בלי אוכל.
כסטודנטים לאומנות במכון לאומנות הסמוך בשנות ה־70, זה היה מבחן אומץ וחוצפה להיכנס לטוסקה. מפגש מאלף ומאתגר עם מי שרצינו להיות שנהיה גדולים. זה לא היה קל לחבוש ספסל ליד מייקל דאגלס ומאוחר יותר ליד ג'וני דפ, שהיו כבר עמוק באלכוהול. לשיכורים אין אלוהים. היו שתיינים כבדים בטוסקה. אבל נכנסנו. לא ראו אותנו ממטר, והיינו צעירים מדי מכדי להזמין קוקטיילים מפונפנים. שתינו בירה ולפעמים ג'ק דניאלס. כשהיינו רעבים, עצרנו בגלוריה, המעדנייה האיטלקית ממול, שם הכינו לנו את אחד הכריכים העבים עם פרושוטו, קופה או מורטדלה וחומרי מילוי רבים כמו גבינת פרובולונה, מוצרלה וירקות. על בטן מלאה ישבנו בתא אפלולי בירכתי טוסקה והקשבנו. שיכורים מדברים בקול רם.
בניגוד לאגדה, הנטר תומפסון לא שבר קרסול כאשר קפץ מהבר; הוא נקע אותו כאשר ניסה לשעשע את ז'נט את'רדג', בעלת הבית, בריקודי בטן. בונו הראה את חיבתו לז'נט, כאשר עלה על הבר בוקר אחד ושר לה “או סולה מיו". במשך 33 שנים, מ־1980, הייתה את'רדג' המארחת, אשת הסוד ומי שהכירה את כל הקליינטים: שחקנים, במאים, סופרים. רקדנים ופוליטיקאים הגיעו לטוסקה כדי ליהנות מחופש יחסי שאנשים מפורסמים נהנים ממנו כשהם נמצאים אחד בחברת השני מבלי לנסות להרשים את הזולת. “כשהיית במחיצתה", סיפר ווילי בראון, שהיה ראש העיר, “לא רצית שזה ייגמר".
היו לילות שג'וני דפ הגיש שתייה לאורחים. הבמאי טים ברטון צייר בטוסקה סצינות מ"המספריים של אדוארד" ("Edward Scissorhands") על מפיות נייר. זה היה ביתה השני של קרול דודה, החשפנית הכי מפורסמת בעיר, שהופיעה במועדון קונדור הסמוך והתגאתה בחזה המשופץ שלה. שון פן שיחק ביליארד ועישן בחדר האחורי. ז'נט פגשה במכון לאומנות של סן פרנסיסקו את הפסל וויליאם את'רדג' ב־1965. הוא הציע לה נישואים בתא בטוסקה, ויחד הם החליטו לקנות את הבר ב־1980. את'רדג' ניהלה אותו באהבה גדולה ללקוחותיה, עד שהתעייפה ומכרה אותו ב־2013. היא מתה ב־12 ביוני השנה.
שוו בנפשכם בר שבו ווילי בראון, ראש העיר הכריזמטי של סן פרנסיסקו, שון פן וכריסטופר היצ'נס מנהלים שיחה ערה עד ארבע לפנות בוקר. גאווין ניוסום, היום מושל קליפורניה ואז חבר מועצת סן פרנסיסקו, אמר: “הרבה מהדיבור על טוסקה היה ניים־דרופינג, אבל כמה פעמים בחיים יוצא לך לראות את שון פן וכריסטופר היצ'נס שקועים בדיון תרבותי ארוך, כשהיצ'נס מצטט את שייקספיר וקורא לקיסינג'ר רוצח? היצ'נס הניח לפני פן 18 דרינקים, ושון שתה את כולם. ראיתי שם את בונו בשנות ה־90, ונעמי קמבל הייתה בחדר האחורי".
לא היה צריך להיות נביא כדי לדעת שהמפגש בין קיד רוק ושון פן ייגמר רע. זה אחד הסיפורים החביבים על אזרחי טוסקה. קיד רוק הרים גיטרה וניגן כמה מהשירים שלו, שלא ממש ייצגו את טעמם של הנוכחים. שון פן, שלא אהב את מה שקיד רוק ניגן ואת הפוליטיקה שלו, שלף אקדח. “חסרים לך כלי הקשה", אמר וירה בקיר. הקליע חלף דרך שני קירות ונתקע בקיר של חדר הביליארד. אם מישהו היה משחק שם, יש מצב שהכדור היה פוגע בו. הירייה שעשעה את פן, שהמשיך לשתות. את'רדג' החרימה את האקדח.
את'רדג' הייתה משאירה את המפתחות לטוסקה אצל המתופף של מטאליקה ומבקשת ממנו שיסגור אחריו כשיגמור לשתות. קשה לחשוב על בר שבו משוררי דור הביט, רודולף נורייב וקיד רוק, היו מרגישים בו רצויים במידה שווה. אם הייתה מסיבה ראויה או מקום להשחית בו זמן ולהרגיש שנוצל היטב, טוסקה היה המקום המועדף. את'רדג' הייתה מבעלות הבית הללו, כמו איליין קאופמן באיליינ'ס בניו יורק; היא ישבה ליד השולחן הקבוע שלה, רוב הזמן עם סיגריה ועיניה סרקו את התהלוכה כמו מגדלור.
היה לה קוד התנהגות לטוסקה, עד כמה שאפשר להחיל חוקים על שיכורים מועדים שהם גם מאורות גדולים בתחומם. היא לא התערבה במשובות של אורחים קרואים ולא נורמטיביים כמו בונו, הנטר תומפסון, מיכאיל ברישניקוב ולורן האטון. עד שלא הייתה ברירה.
עדויות רבות על טוסקה, הבר והבית, נשמעו עם מותה של את'רדג'. זה לא היה אותו דבר בלעדיה, אבל טוסקה לנצח. בביקורים שלי בסן פרנסיסקו, שהיו תכופים כי בני למד שם, התארחתי במלון בוהם, עם המדרגות התלולות, צילומים של גיבורי דור הביט על הקירות והחדרים הקטנים. בוהם נמצא בקולומבוס 444, וטוסקה ב־242 בירידה. טוסקה נשאר גם כשעסקים אחרים ברחו בשנים שסן פרנסיסקו הייתה קבורה תחת נרקומנים, חסרי בית ויותר מדי הייטקיסטים ששינו את הצביון המיוחד של העיר עם ארנקים תפוחים, אוטובוסים משלהם ומינימום כבוד למסורת העירונית.
"מהר מאוד למדתי שאם רציתי לפגוש מישהו מעניין בסן פרנסיסקו, הייתי צריך לשבת בטוסקה", אמר מיכאיל ברישניקוב. רומן קופולה, בנו של, סיפר כיצד קופולה וג'רי בראון, מושל קליפורניה בשנות ה־70, שחלקו יום הולדת משותף, סעדו בטומאסו הסמוכה, כאשר ז'נט הציעה, “בואו נלך לטוסקה". קופולה לא רצה ללכת. הבעלים הקודם לא התייחס אליו יפה. הוא שינה את דעתו כאשר את'רדג' אמרה לו כי קנתה את הבר. טוני דינגמן, משורר והנהג של קופולה, הסביר: “הבעלים הקודם היה נרגן ועצבני. הוא זרק את אלן גינסברג מהבר, מכיוון שפיטר אורלובסקי, בן הזוג של גינסברג, הלך לשירותי הנשים".
טוסקה נמצא מעבר לרחוב מול סיטי לייטס, חנות הספרים האייקונית של המשורר לורנס פרלינגטי. כל המשוררים שתו בטוסקה. גם סופרים: נורמן מיילר, ג'ים הריסון, סוזן זונטג וכריסטופר היצ'נס. סלמן רושדי בילה בטוסקה לא מעט. אלה לא ישבו עם הפנים לדלת בציפייה שמישהו מפורסם מרמתם ייכנס. לרוב היו שתויים מדי. הנטר תומפסון כהרגלו, היה קוץ בישבן. הוא נהג להתקשר לאת'רדג' באמצע הלילה. היא אף פעם לא הרימה והקשיבה לו צועק למשיבון: “אני יודע שאת שם!". תומפסון הביא את ג'וני דפ. “זה היה הצנטרום של הסלבריטיז מכל התחומים בסן פרנסיסקו", אמר במאי התיאטרון ג'ונתן מוסקונה, “'הרגע החמצת את סם וג'סיקה', ז'נט הייתה אומרת, ‘שרליז יצאה כשנכנסת'".
דינגמן: “ישבתי בקצה הבר באחת עשרה וחצי בערב השנה החדשה. המשורר גרגורי קורסו התמוטט שיכור על הרצפה בכניסה לבר. הוא היה כה שיכור, שהוא זחל לאורך הקיר. הפצרתי בז'נט: תעשי לי טובה. הוא משורר אגדי והוא שיכור לגמרי, אולי נרחם עליו ולא נזרוק אותו לרחוב? בואי נשים אותו על הספסל ליד החלון, עד שהוא יתפכח ויעזוב מרצונו.
אף שז'נט הקפידה לא לתת לשיכורים קורת גג, היא הסכימה. הייתי מאוד גאה בה. רק מכיוון שלא הצליח להגיע לדלת, לא הפך אותו לאדם רע". אנג'ליקה יוסטון חתומה על האמירה המפורסמת ביותר על טוסקה: “הדבר הראשון לעשות בסן פרנסיסקו הוא ללכת לטוסקה. כל שחקן, כל סופר, כל מי שהוא משהו הולך לטוסקה".
וים ונדרס היה בן 33 כאשר הגיע לאמריקה ב־1978. פרנסיס פורד קופולה הזמין אותו לביים את “האמט", על פי ספר מאת ג'ו גורס על דשיל האמט, הסופר ובלש פינקרטון לשעבר. עבור ונדרס זה התחיל כמימוש של חלום. כפי שקרה לעיתים קרובות אצל קופולה, הפך החלום לגיהינום. “זאת הייתה הרפתקה ארוכה וסוערת", אמר ונדרס, “לביים סרט באמריקה היה טוב מכדי להיות אמיתי". ונדרס עבד על הסרט ארבע שנים, עם ארבעה תסריטאים, 40 תסריטים שונים והוא צילם את הסרט פעמיים. זה לא היה ליהוק מהחלומות. בסרט שיחקו פרדריק פורסט, מרילו הנר ופיטר בויל. פעם ראשונה ב־1979 צולם “האמט" בסן פרנסיסקו; גרסה שנייה צולמה ב־1981 באולפני אמריקן זואוטרופ.
אמריקן זואוטרופ, האולפן שקופולה הקים כדי להפיק סרטים מחוץ להוליווד, שכן בבניין משולש במורד הרחוב מטוסקה. כמו שנהגנו מאוחר יותר בתקווה להיתקל בספילברג במעדנייה של אמו בלוס אנג'לס עם תסריט מתחת ליד במקרה, כך עקבנו אחרי קופולה. ב־1975 הקדיש קופולה גיליון שלם של המגזין "City", שהוא היה המו"ל שלו, לחייו של דשיל האמט בסן פרנסיסקו. ביקרתי בכל המקומות שבהם התגורר האמט, אכל ושתה, כולל גיבורו הבלש סם ספייד. קופולה היה מלך בסן פרנסיסקו, מוקף במקצוענים וחולמים.
ערב אחד הוא נכנס לטוסקה והתיישב בתא שבו חיכה לו בחור צעיר. בדרך כלל היה צריך לחכות חצי דקה עד שקופולה החל לצעוק על בן שיחו. הוא דיבר בקול רם אחרי כמה כוסות. אותו ערב הוא רתח מכעס. קשה היה להבין מקרעי השיחה מה הנושא. מישהו שישב קרוב יותר אמר לנו שהם רבו על “האמט". הסרט שהיה שיחת העיר וכיכב בטורי הרכילות של הרב קיין.
את הגרסה הראשונה צילם ונדרס “מתחת לרדאר". “הראש של פרנסיס היה ב'אפוקליפסה עכשיו' עם בעיות עריכה רבות. אבל כשהוא התפנה ובא לצפות ב'האמט' בחדר העריכה, הוא השתולל". קופולה, כמו אחרים, לא הבין את הסרט ובעיקר לא את סופו. “מה צילמת כאן?", שאל קופולה. “זה הסוף ההכרחי לסרט כפי שצילמתי אותו", ענה ונדרס. קופולה סגר את ההפקה והורה לוונדרס לערוך מחדש את הסרט כדי שסופו יהיה הגיוני. “לא הייתה לי ברירה", אמר ונדרס כאשר גמר את העריכה שנה אחרי, “אף אחד לא אהב את ‘האמט'. האולפן המפיק לא אהב.
פרנסיס חיבב אותו בהסתייגות מודגשת ואמר ‘הסרט לירי מדי ומראה את האמט הסופר על חשבון האמט הבלש. נתנו לך תסריט מתח והפכת אותו לדיון ספרותי'. התגובות שקיבלתי היו שהסרט איטי מדי ולא היה בו מספיק אקשן".
תסריטאי חדש כתב ל"האמט" סוף חדש, אבל קופולה, יוצר קפריזי והפכפך למדי, התאהב בסוף שוונדרס ערך על פי דרישתו. כדי שהסרט יוביל לסופו בעלילה הגיונית, דרש קופולה לשכתב סצינות רבות ובסוף את התסריט כולו, מה שחייב לצלם את “האמט" שוב. שנתיים לאחר מכן, פרדריק פורסט היה השחקן היחיד שנותר מהצוות הראשון. ונדרס טען כי 10% בלבד מהסרט שצילם נשארו בגרסה החדשה.
לפני שפורסט נבחר לגלם את האמט, שחקן החלומות של ונדרס לתפקיד היה סם שפרד. ונדרס הצליח לצלם סצינה אחת עם שפרד כהאמט וג'ין הקמן כבלש זקן. “זה היה פנטסטי", אמר ונדרס. “לא יכולתי למצוא לוקיישן טוב יותר ושחקן מתאים יותר מסם שפרד".
בעת צילומי סדרת הטלוויזיה “רחובות סן פרנסיסקו", תחילת הקריירה של מייקל דאגלס, הוא היה אורח קבוע בטוסקה. מיקי רורק שתה בטוסקה כשצילם את "ראסטי ג'יימס" (“Rumble Fish") של קופולה. הוא הביא את 2U לשבת במקום לאורך השנים. הבמאי פיליפ קאופמן הביא לטוסקה את צוות השחקנים של “החומר הנכון" (1983), העיבוד הקולנועי לספרו של טום וולף. היו שם סם שפרד, דניס קווייד, אד הריס וסקוט גלן, בין השאר. גם צ'אק ייגר, טייס הניסוי המיתולוגי שהיה יועץ לסרט.
טוסקה נסגר בשתיים לפנות בוקר אבל בפועל היה פתוח מאוחר יותר. כדי לדעת מי כשיר ליום צילומים, נהג קאופמן להתקשר לאת'רדג' ולשאול אותה מי מהשחקנים שתה כל הלילה ולא יהיה כשיר לעבודה. לילה אחד תפסו קווייד וגלן אדם שגונב תיקים בבר והחזיקו אותו עד שהמשטרה הגיעה.
שכונת נורת' ביץ' הייתה המקום הראשון באמריקה ששתו בו אספרסו איטלקי כהלכתו. עם מכונות אספרסו אמיתיות וקפה בקלייה נכונה. כולם שתו בטוסקה קפוצ'ינו של הבית שלא היה בו קפה. המשקה הומצא בתקופת היובש. שוקולד של “גירארדלי" מסן פרנסיסקו, עם חלב מוקצף ושוט של ברנדי. כך התחכמו לאיסור שתיית אלכוהול באותן שנים.
הסיפור האהוב על ז'נט את'רדג': “פגשתי את מל ברוקס בהלוויה בלוס אנג'לס. הסתכלתי בו ואמרתי: ‘אלוהים, אתה מל ברוקס! אני מתה על הסרטים שלך'. הוא הביט בי בפרצוף חתום ואמר: ‘אנחנו בהלוויה'. הרגשתי נורא. 30 שניות לאחר מכן הוא רכן לעברי ואמר: ‘איזה סרט את הכי אוהבת?'. חלפו חודשיים ומל ברוקס יוצא ממכונית מול טוסקה. יש איתו מישהו והוא אומר לו: ‘אתה תאהב אותה, פגשתי אותה בהלוויה'. ערב אחד מל נכנס למשרד שלי ואמר, ‘ז'נט, לא תאמיני מי נכנס לבר, נורמן מיילר'. בוא נגיד לו שלום, אמרתי. עשיתי היכרות ביניהם. ‘תעשי לי טובה', אמר מל, ‘צלמי אותנו יחד'".
ב־2013 מכרה ז'נט את'רדג' את טוסקה למי שהיו אז זוג מסעדנים מצליחים, קן פרידמן ואפריל בלומפילד. הם שיפצו את הבר והתחילו להגיש אוכל. אימפריית המסעדות שלהם התמוטטה כאשר נשמעו תלונות נגד פרידמן בטענה שהטריד מינית עובדות במסעדות שלו. טוסקה נמכר שוב. הוא עדיין שם אבל דור השותים שהגדיר אותו כבר איננו. גם המכון לאומנות, שגם ג'רי גרסיה למד בו, פשט את הרגל.
התרעות פיקוד העורף