לסגלוביץ יש קבלות. הוא כבר הוכיח את עצמו בטיפול בפשיעה בחברה הערבית וזכה לתשבחות מכל עבר, במיוחד בקרב ראשי רשויות. הוא טיפל בבעיה ופתר אותה, בכישרון, בהבנה, בידע, עם יכולות אמיתיות. הוא יזם את תוכנית "מסלול בטוח", בזמן שכיהן כסגן שר לביטחון הפנים ופעל למיגור הפשיעה והאלימות. בלי דובים וללא תנינים.
החברה הישראלית זקוקה נואשות לאנשים כמותו. טכנוקרטים. אנשי עשייה - בחינוך, בכלכלה, בפשיעה - שישתלבו בהנהגה. מועמדים שמצליחים לראות מעבר לפוליטיקה הקטנה. לא פטפטני אולפנים עם מסרים חלולים, שעל אף היעדר תמיכה ציבורית, מקימים ממשלות דמיוניות ופוסלים מועמדים קיימים.
במובן הזה גם עבאס הוא דמות מעוררת השראה, גם כפוליטיקאי וגם כישראלי. חוץ מלצעוק עליו בקריאות בהלה: "מועצת השורא", "אחים מוסלמים" ולצטט דברים שאמר בעבר הרחוק בערבית, רבים לא מאמינים לשינוי שחל בו, לפרגמטיזם, להתפתחות מאז שומר החומות דרך 7 באוקטובר, בואכה מערכת הבחירות. בתקשורת משחקים איתו במשחקי גינויים לא הוגנים. כשהוא מגנה את הטרור - לא מאמינים לו. ואם גינה בעברית - למה לא בערבית. אם הוא מכיר במדינת ישראל כיהודית - זה רק למראית עין. אם הוא מצרף את סגלוביץ - זה תרגיל. הוא תמיד יהיה ערבי חשוד ששום הוכחה, עשייה או אמירה מצידו - לא יהיו מספיק טובים.
סגלוביץ ברע"ם זה חיבור שעוזר עניינית לחברה הערבית, אך יכול גם לתרום לחברה הכללית. לחזק את הזהות הישראלית של ערביי ישראל, להפחית גזענות, לשתף פעולה - במובן הטוב של המילה - עם חמישית מהאוכלוסייה במדינה.
התרעות פיקוד העורף