900 ימים ששואלים איפה היימנוט. וכמה זמן עוד צריך לעבור עד שמדינת ישראל תהפוך כל אבן כדי למצוא את היימנוט? היום(רביעי) מציינים 900 ימים להיעלמותה של היימנוט קסאו. 900 ימים שבהם טספאי ובאנצ'י קאסו, הוריה של היימנוט, מחכים לילדה שלהם.900 ימים שבהם אחותה אירוסלם ומשפחתה, יחד עם פעילים מסורים, מסרבים לתת להיימנוט להיעלם גם מהתודעה הציבורית.
אני מחזקת אותם היום, אבל אחרי 900 ימים, חיבוק כבר לא מספיק. חייבים לדרוש תשובות. איך ילדה בת 9 נעלמת במדינת ישראל, ואחרי 900 ימים עדיין אין תשובה איפה היא? אני לא מקבלת את הגישה שאחרי כל כך הרבה זמן פשוט ממשיכים באותם כלים ומקווים לפריצת דרך.
ראינו במקרים אחרים של ילדים נעדרים שהמדינה יודעת, כשהיא מחליטה שזה אירוע חירום, לרכז במהירות כוחות, טכנולוגיה, מודיעין ויכולות של מספר גופים.
אז אני שואלת את השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר: האם באמת הפכנו כל אבן במקרה של היימנוט? ואם התשובה היא כן, תהפכו אותה שוב. תכניסו עוד חוקרים. תביאו עיניים חדשות לתיק. תקצו עוד משאבים. תבחנו מחדש מידע ומצלמות. תפעילו כל יכולת טכנולוגית ומודיעינית שהחוק מאפשר. ואם נדרשת מעורבות נוספת של השב"כ, תדרשו אותה ותפעלו להסרת החסמים הנדרשים.
900 ימים הם לא סיבה להוריד הילוך. הם סיבה להעלות הילוך. ויש לי גם דרישה רחבה יותר: הגיע הזמן לקבוע נוהל לאומי מחייב להיעלמות קטינים, שבו השעות הראשונות מוגדרות כאירוע חירום לאומי, עם מנגנון ברור להפעלת כלל היכולות הנדרשות.
כי אסור שהמאבק על ילד נעדר יהיה תלוי בכוחה של המשפחה לצעוק מספיק חזק או בכמות הסיקור שהיא מצליחה להשיג.
ואני רוצה לפנות גם לאיילה בן גביר, כאמא לאמא: איילה, תעזרי לנו להשאיר את היימנוט על השולחן. תבקשי מאיתמר לחזור לתיק הזה, לשאול את השאלות הקשות ולבדוק מה עוד המדינה יכולה לעשות.
לא בשביל פוליטיקה. בשביל ילדה אחת שעדיין לא חזרה הביתה. ולמשפחת קסאו ולכל הפעילים שכבר 900 ימים מסרבים לוותר, אל תפסיקו להשמיע את הקול שלה. אנחנו צריכים להשמיע אותו יחד איתכם. היימנוט, 900 ימים עברו. אנחנו לא מוכנים שיגיע היום ה־1,000.
התרעות פיקוד העורף