ישראל חייבת להבטיח לעצמה עצמאות אנרגטית גם בתנאי מלחמה ממושכת: חשמל, דלק, גז ומקורות חלופיים. יש צורך במלאים אסטרטגיים, ביזור, אגירה והגנה על תשתיות. אנרגיה היא נכס ביטחוני, לא רק משאב כלכלי. מלחמה צורכת תחמושת בקצב עצום. טילים, מיירטים, פצצות, פגזים, רחפנים, חלקי חילוף ורכיבים אלקטרוניים הם מלאי מתכלה. ישראל אינה יכולה להגיע למצב שבו דווקא בשעת מלחמה היא תלויה במפעלים ובהחלטות של ממשלה זרה. יש להגדיל באופן דרמטי את הייצור הביטחוני המקומי, להחזיק מלאים אסטרטגיים ולבנות יכולת להרחיב את הייצור במהירות בעת חירום.
ישראל אינה יכולה להסתפק עוד בצבא קטן המבוסס על ההנחה שמלחמות יהיו קצרות ומדויקות. מערכה ממושכת בכמה זירות מחייבת מסה: יבשה, אוויר, ים, מודיעין, הגנה אווירית, סייבר, לוגיסטיקה ומערך מילואים רחב. גם המילואים אינם משאב בלתי מוגבל. אם ישראל רוצה יכולת עמידה ממושכת, היא חייבת לבנות אותה מראש – בכוח אדם, בציוד, בתחמושת, במערכי תמיכה ובעיקר בניצול כל פוטנציאל אנושי ללחימה ולתפקידים אחרים.
בכל תכנון אסטרטגי, ישראל צריכה לשאול שאלה פשוטה: מה יהיה מצבנו אם מחר בבוקר בעלת הברית החשובה ביותר שלנו מחליטה שלא לסייע משמעותית בסיכול האיומים? אם התשובה היא שישראל תישאר ללא אורך נשימה לקיום מערכה יעילה על הגנתה, הרי שהביטחון הלאומי שלה בנוי על יסוד רעוע.
הסיוע האמריקאי צריך להימשך. שיתוף הפעולה המודיעיני צריך להימשך. הברית צריכה להתחזק. אבל ישראל חייבת לשאוף למצב שבו הפסקת הסיוע אינה משתקת אותה. אם יגיע רגע שבו בעלת הברית תחליט לעזוב את שדה הקרב, ישראל חייבת להיות מסוגלת להמשיך לבדה. עצמאות אסטרטגית איננה מותרות. מדובר בתנאי לשרידות.
התרעות פיקוד העורף