דרושה מהפכה: אנחנו חייבים מערכת חינוך אחרת | ד"ר גלי נהרי

בעוד המציאות סביבנו משתנה מדי יום, רבים חשים כי מערכת החינוך הישראלית קופאת על שמריה כבר שנים רבות. על רקע תחושה זו עוררה תוכנית הביזור הדרמטית של משרד האוצר שהתפרסמה השבוע, המציעה להעביר את ניהול מוסדות החינוך ועובדי ההוראה לידי הרשויות המקומיות, דיון סוער. בין אם מהפכה כזו ובין אם מהפכה אחרת דבר אחד ברור: ישנה הסכמה מקיר לקיר שכך זה לא יכול להימשך.

אם אני אבקש מכם לדמיין את מדינת ישראל בשנת המאה שלה מבחינה בטחונית, כלכלית או חברתית, סביר להניח שיהיה לכם קשה לדמיין מה יהיה בדיוק המצב. בכל אחד מהתחומים האלה ברור לנו שיכולים לקרות כל כך הרבה שינויים, משברים והתפתחויות שישפיעו וישנו את מצבה של מדינת ישראל.

אבל מה אם אבקש מכם לדמיין איך ילמדו הילדים שלנו במדינת ישראל בשנת המאה? סביר להניח שבאופן אוטומטי תדמיינו בדיוק את מה שמוכר לנו. הרי מערכת החינוך הישראלית לא משתנה כבר עשרות שנים, למה שתשתנה עכשיו?  אבל המציאות מתנפצת לנו בפנים יום יום. מערכת כושלת שהמורים והמנהלים חשים כלפיה ניכור, ההורים איבדו בה אמון, התלמידים איבדו בה עניין בתחושה שהיא אינה רלוונטית ואינה נותנת להם שום תחושה של משמעות ולא ניתן להצביע על תחום אחד שבו היא מצליחה.

האם זה סביר שמערכת כל כך כושלת פשוט תמשיך באותו אופן?

אז נכון שכל אחד מהשרים שנכנס לתפקידו מביא איתו כל מיני תכניות ורפורמות. אבל לרוב הן כוללות כל מיני פלסטרים של תוספת תקציבית, תוספת שעות ושלל תכניות. בפועל כולנו מסתכלים ומבינים שזה פשוט לא עובד. זה לא עושה את השינוי הגדול שצריך לקרות כאן.

מהו אותו שינוי? בשונה מתחומים רבים שעליהם יש ויכוחים וחוסר הסכמות בחברה הישראלית, דווקא בחינוך ישנה הסכמה רחבה מקיר לקיר.

מדובר בשינוי עומק של כל המנגנונים והמבנים של מערכת החינוך. מטיפול במבנה המגזרי של המערכת שמחלק אותה לארבע מערכות חינוך ומגביר את הקיטוב במדינת ישראל, דרך שינוי עומק בצורה שבה לומדים. לא עוד שיעורים של 45 דקות שבהם יושבים למעלה מ30 תלמידים ולומדים יחד באותה הצורה ולבסוף שינוי מודל העסקה והתקצוב של מערכת החינוך באופן שיאפשר גמישות ואוטונומיה רבה יותר לרשויות ולמנהלים.

זה נשמע אולי פשוט, אבל זו מהפכה. וזה לא יהיה פשוט בכלל.

המשמעות היא לקחת את כל מה שמוכר לכולנו ופועל כבר שנים כמערכת החינוך ופשוט לנער אותו לחלוטין ולבנות אותו מחדש.

הפוליטיקאים שלנו יודעים שזה מה שצריך לקרות, אבל במקום להתמודד עם המציאות ולקדם את השינויים, הם מעדיפים לגלגל את הבעיות הלאה ולשים פלסטרים לא רלוונטיים.

כאן מגיע התפקיד שלנו כציבור, הגיע הזמן שלנו לקום ולדרוש מהם לעשות את המהפכה הנדרשת. לתת להם את האומץ והלגיטימציה הציבורית, שאנחנו נעמוד מאחוריהם אם הם יקחו על עצמם להוביל את שינויי העומק הנדרשים.

בגלל שהאמת הכואבת היא שאם לא נטפל במערכת החינוך עכשיו, אנחנו עלולים פשוט שלא להגיע לשנת המאה.