ימנו, דסטאו, בניהו, יואל, אלדר. על כל אחד מהחיים שנגדעים פה העולם היה צריך לעמוד מלכת ולעשות חשבון שמסקנתו היא ש"בורא עולמות ומחריבן" זה רעיון לא רע בכלל, אבל העולם לא עמד מלכת אחרי 7 באוקטובר, כך שהדבר כנראה לא יקרה. העובדה שישראל הפכה לסצינה מתמשכת מ"בעל זבוב" צריכה להדיר שינה מכל אחת ואחד מאיתנו. זה והעובדה שאחד כמו איתמר בן גביר הפך להיות הבוס של הביטחון האישי שלנו.
ימנו בנימין זלקה ז"ל, בן 21, ביקש מקבוצת נערים בפתח תקווה להפסיק לרסס ספריי שלג בסניף פיצה האט שבו עבד - ונרצח. למחרת נרצח בבאר שבע דסטאו צ'קול, בן 19. ארבעה קטינים ארבו לו מתחת לביתו רעולי פנים, עם סכינים ומוטות ברזל, ולא חדלו להכותו גם אחרי שנפל. בחודש שעבר נרצח בניהו רזי ז"ל בדירה בירושלים. מי שהייתה זוגתו, אגם צרפי, שלא תבוא לאף אחד מאיתנו בחלום, חשודה שהזמינה את הרצח. החשוד המרכזי הוא אביאור ששון, שהיה במסע הימלטות ונתפס. שמעתי את שמו בעבר מאדם קרוב אליי שעשה הכל כדי שישלים תעודת בגרות, אבל נראה שהגנים חזקים מהכל, שכן אמו היא אסירה משוחררת טרייה. את הבריחה אפשרו לו, לפי החשד, אחיו (אסיר) וקצינת שב"ס שניהלה רומן עם האח והעבירה לו טלפון. גם על מעשיו של אביו כפיר אפשר ללמוד מידיעות רבות.
ב־1967 ראה אור הספר “תת־תרבות האלימות" של מרווין וולפגנג, סוציולוג וקרימינולוג אמריקאי מאוניברסיטת פנסילבניה, ופרנקו פרקוטי, פסיכיאטר ופסיכולוג איטלקי. הם זיהו בנתונים שמשטרת פילדלפיה אספה שיעורי רצח גבוהים מאוד בעקבות עלבון או ריב בקרב גברים צעירים ממעמד נמוך בסביבה עירונית. הטענה המרכזית שלהם הייתה שבקבוצות מסוימות מתפתח קוד כבוד שבו תגובה אלימה קטלנית לפגיעה בכבוד, בסטטוס או בסמכות אינה חריגה שדורשת הצדקה - היא התגובה המצופה והראויה. מי שאינו מגיב באלימות הוא זה שנתפס כחריג. כמו בדיונים בוועדות הכנסת ובמליאה: מי שיש לו יותר פה מפכה ביוב, נחשב לחזק יותר.
כהרגלי, אני מסיימת במקורות שלנו. בתלמוד הבבלי, מסכת סוטה, שבה מתוארת תקופה שבה נורמות חברתיות ובין־דוריות מתפרקות: “בעקבות משיחא חוצפא יסגא... נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנבל אב, בת קמה באמה... פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו". בתרגום חופשי: בדור שלפני הגאולה החוצפה תגבר, נערים יבזו זקנים, בן יבזה את אביו ובת את אמה, פני הדור יהיו כפני כלב, והבן לא יתבייש מאביו.
חז"ל תולים את האלימות והחוצפה בסיבה אחת: “אין תוכחה" - היעדר סמכות מוסרית מנחה מצד דור המבוגרים. אני מאוד רוצה לכתוב פה כמה קללות עסיסיות ואיחולים למי שהמיט עלינו את כל הצרות האלה, אבל הילדים שלי מסתכלים עליי ולכן אתאפק. חוץ מזה, די ברור לי למה השחילו לנו פה את הגאולה. הגענו נמוך מאוד. מפה אפשר רק לעלות.
התרעות פיקוד העורף