ההחלטה הזו התקבלה בנימוק מטופש של "חוסר שוויון", למה להציב קלפיות בבתי אבות בשעה שאזרחים ותיקים אחרים,"קשישים" בלשון הוועדה, אשר אינם מתגוררים בדיור כזה - לא ייהנו מהסדר דומה? כלומר, גם לזה וגם לזה לא יהיה. זאת כמובן הייתה המצאה שנועדה לשלול מהדיירים באותם מקומות את זכותם להצביע.
הפגיעה אם כן בערך ה"שוויון", נוטלת מכ-37 אלף מצביעים השוהים במסגרות את זכותם להצביע ולהשפיע. השופט עמית ציין, ובצדק, כי המדינה, אם היא רוצה, יודעת לספק חריגים ולהגן עליהם. למשל, על פי החוק מוצבות קלפיות מיוחדות אצל שליחי המדינה בחו"ל, דיפלומטים או שליחי סוכנות (אבל לא טייסי אל-על שנחתו במקרה בניו יורק בבוקר הבחירות. דרישת ארגון הטייסים נדחתה גם הפעם).
ואצל ה"ימאים" - ובכן בואו נדבר רגע על הימאים. זהו בהחלט ציבור "גדול" שזכאי לזכות הנדירה הזו. אי אז בראשית שנות ה-50 חלמה ישראל על צי גדול. למה לא? מדינה עם חוף ארוך כל כך, חוף פתוח בניגוד לגבולות היבשתיים הסגורים שלנו.ואכן ציפתה כי ייבנה צי סוחר שיוכל לשרת את אזרחי המדינה. מאז חלו כמובן שינויים רבים. הספינות הישראליות, להוציא את חיל הים, עברו לידיים זרות. הן מניפות דגלים של לאומים אחרים מסיבות שונות ומגוונות, והצוותים, כן הצוותים, הם בכלל מגוון מרתק של עמים ולאומים. מסופקני אם יש בהם בכלל ישראלים.
נותרה, אם כן, הבדיחה שחוזרת מדי מערכת בחירות: "מה בדבר קולות הימאים?". מעניין, אגב, איפה הקלפיות של אותם הימאים? על גבי הספינות? בנמלים? אשר למשרד החוץ ושליחי הסוכנות, הם יכולים להצביע. ספירת הקולות מתחילה מוקדם, כי יש לסיימה במהירות. צריך להעביר את הקלפיות לישראל כדי שהפתקים בהן ייספרו יחד עם אלה שבקלפיות האחרות ותישמר החשאיות.
ימאים כן, ושליחים לא?
לקראת הבחירות הקרובות, כפי שדווח, מתכוונים להגיע רבים לישראל. לא רק המצביעים המשתייכים לקהילות החרדיות, שעשו זאת בעבר באופן קבוע, אלא גם ציבורים אחרים שיצאו את הארץ בשנים האחרונות (עלייה של 50% בהגירה מישראל!), והם עדיין מרגישים שייכים ורוצים להשתתף בבחירות.
תעמידו פנים שהופתעתם.
תוחלת החיים בישראל עולה בהדרגה - נשים 85, וגברים 82.5. טוב הדבר ויפה, ולפנינו ציבור גדל והולך של נשים מגיל 62 וגברים מעל לגיל 67. כן, הם היו פה עשרות שנים, רבים נולדו פה. המדינה, בזכותם ובזכותן, הגיעה להישגיה המופלאים, אבל המדינה הזו משאירה אותם עכשיו מאחור. במשך שנים כחבר כנסת עמדתי בראש שדולת הגמלאים. למדתי מקרוב על הקיפוח, על האכזבה ועל המצוקה של רבים מאוד בציבור הגדול הזה. הם התדפקו על דלתות הכנסת כמו על דלתות משרדי הממשלה, ובדרך כלל נדחו.
המשרד לאזרחים ותיקים היה לכדור משחק שמטלטלים אותו ממשרד למשרד. אופייני לגמרי. הפוליטיקאים העריכו שאי אפשר לעשות בו הון פוליטי. הם טועים. אפשר ואפשר. אבל זו לא באמת הנקודה, היא לא פוליטית, היא מוסרית.
מדובר בציבור גדול, חכם, בעל ניסיון. ציבור שאינו מאורגן פוליטית, כי יש בו מגוון דעות, אבל הוא שותף לדאגה ולחשיבה לא רק להווה אלא גם לעתיד, לילדים ולנכדים שלו. מצוקותיו הכלכליות ידועות. מנסים לשפר אותן. פה ושם מעניקים להם נסיעה בחינם או פטור מתור. פה ושם. אין מאמץ ממשלתי מיוחד וממוקד כדי לסייע להם להמשיך לחיות את חייהם בפרק הזה שלהם ברווחה, בהנאה ובכבוד.
אגב, אם לא שמתם לב, הם ממשיכים אפילו לתרום לחייה של הארץ הזאת. כמי שהיו כאן הרבה שנים הם צורכים וקונים, יוצאים ומבלים. הם לא רק מקבלים, הם גם מסייעים לכלכלת המדינה. כן, הם בהחלט רלוונטיים. מאוד. וכך גם בהצבעה בכנסת וברשויות הם מצביעים, ובאחוזים גבוהים, מעורבים, ולכן רשאים בצדק לצפות שהמדינה תתחשב בהם.
לא עושים להם טובה
לבסוף, אם הדבר הזה לא יעזור, אני מציע שיצטרפו לצי הסוחר שלנו. כפי שנאמר פעם: "הצטרף לצי ותראה את העולם", אז במקרה שלנו הסיסמה החדשה תהיה "הצטרף לצי ותוכל להצביע לכנסת". מצחיק? עצוב.
התרעות פיקוד העורף