הליך של בחירות פנימיות במפלגות הפך מזמן לזן הולך ונעלם. מרבית המפלגות, במיוחד החדשות שצצו כמו פטריות אחר הגשם, ויתרו מלכתחילה על ההליך המאפשר לתומכי המפלגה להשפיע על העומד בראשה ועל הרכבה והעדיפו להנהיג תחתיו מונרכיה מלוכנית שבה הראש קובע הכל. בלי אפשרות להדחה בשום שלב. בלי חוקה, בלי תקנון, ובלי שלחברי המפלגה, כולל חברי הכנסת שבה, יש כל יכולת השפעה או ערעור על החלטותיו ועל מעמדו של המנהיג.
אין מה לומר, יש יתרונות בשיטת המנהיג הכל יכול. כמו שיש יתרון בהנהגת מדינה כמו רוסיה, איראן או קוריאה הצפונית. גם הציניות היא אותה ציניות. הדמוקרטיה במפלגות ישר!, ביחד או ישראל ביתנו אינה שונה בהרבה מ"הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה", שהוא שמה הרשמי של המדינה הדיקטטורית בעולם. או "הרפובליקה של קונגו", שבה שולט אותו נשיא כבר 29 שנה, וידו עוד נטויה.
נתניהו החליט שלא, ובחר לאפשר בסופו של דבר את קיום הפריימריז, אבל בד בבד לנסות להשפיע עד כמה שניתן על הרכב הרשימה – באמצעות שריונים, תרגילים חוקיים, ולבסוף באמצעות השפעתו הפוליטית בבחירות עצמן, עם רשימה ארוכה של חיסולים ומקודמים, שאותם ינסה להפעיל באמצעות אנשיו ותומכיו ביום הבחירות.
גם בפריימריז האלה הדילים ישחקו תפקיד מטבע הדברים, אולם במידה פחותה משמעותית. כבר עכשיו אפשר להעריך כי הבחירות הפנימיות הקרובות יהיו תחרות של פופולריות ועשייה. הטובים יישארו, הגרועים ייפלטו – ולא הדילים הם שיצילו אותם הפעם.
ללא תקציב וללא קמפיין ינסה כהן להדיח מהרשימה חברי כנסת ושרים מכהנים אחרים, שהשקיעו בארבע השנים האחרונות במאות כנסים, ושפתחו את דלת לשכתם לחברי המרכז ולפעילים – וכל זאת בהתבסס על אהדה ציבורית והערכה אישית בלבד. בליכוד שלפני כמה שנים לא היה לו שום סיכוי אפילו להתחיל. הפעם סיכוייו לא רעים בכלל. אפילו יותר מזה.
המסר שמעבירים אנשי נתניהו לבוחרי הליכוד הוא שהרשימה צריכה להיות מבוססת על אנשים איכותיים, אנשי עשייה מוכחת. וגם על מוכּרוּת ציבורית. מי שנכנס לכנסת לפני ארבע שנים ונותר אלמוני עד לרגע זה – בזבז את ההזדמנות שלו וצריך לחפש מקצוע אחר. אין לו מקום ברשימת הליכוד החדשה. הרשימה ארוכה וידועה לאלה שצריכים לדעת. המסר הובן היטב.
לא לבזבז קולות
בוארון זכה לקרדיט כמי שהוביל את הפגנת המיליון ואירועים נוספים עוד בטרם נכנס לכנסת, ועוד קודם לכן את הבנייה המחודשת של היישוב עמונה, שהקים עם נתניהו כמעט יד ביד והיה ליישוב היהודי הראשון שהוקם ביהודה ושומרון אחרי עשורים של קיפאון.
רק אחרי הפריימריז בליכוד וסיום מלאכת הרכבת הרשימה, יחל נתניהו בסידור מחנה הימין, שכרגע מאופיין בעיקר בבוקה ומבולקה. מפלגות רבות מדי שלא עוברות את אחוז החסימה, מועמדים שלא מוכנים להתאחד אם לא הם שעומדים בראש, קרבות אגו, מפלגות על סף אחוז החסימה בטווח הסכנה, ובקיצור כל מה שיוביל את גוש הימין לכישלון חרוץ בבחירות הקרובות.
נתניהו לא ייתן לזה לקרות. הלחץ שיפעיל על מועמדי הגוש בשבועות שנותרו לו עד סגירת הרשימות ייתן אותותיו מהר מאוד, ואם לא מהר – אז ברגע האחרון. מי שיעמוד בסירובו, יפעל נתניהו למחוק אותו כדי שלא יבזבז קולות. מועמדים שרואים עצמם היום מובילים בראש, ייאלצו למצוא את עצמם נכנסים כמספר 2 תחת ראש אחר.
רץ למרחקים ארוכים
מה יהיה בעתיד הוא לא באמת יכול לדעת, אבל לגבי מה שהשיג בעבר יש לו מרכולת לא רעה בכלל להציג: עשרות יישובים חדשים ביו"ש, הליכה יד ביד עם נתניהו, אבל עם השפעה עצומה על המהלכים הכי קריטיים ודרמטיים שידעה הממשלה בשנים האחרונות. וכל זה בלי לשבור את הכלים, בלי איומים ופרישות, בשקט ובצנעה. כמעט בלי לשים לב הניח סמוטריץ' את ידו על ההגה שבו אוחז נתניהו והפך שותף מלא לניווט. בלי לחטוף אותו מידיו, ומנגד בלי לשחרר אפילו לרגע מתוך רוגז וכעס.
אזור יהודה ושומרון בתקופתו הוא לא אותו יהודה ושומרון שהיה לפני זמנו. סמוטריץ' היה יכול לעמוד על הרגליים האחוריות, לאיים ולנטוש, אבל ראה מול עיניו כל העת את המטרה האמיתית. אין הרבה סיטואציות שבהן גם הממשלה כולה, על כל חלקיה, וגם הממשל האמריקאי המקביל - היו מאפשרים את המהפכה העצומה שהתחוללה בשטחים, ואת ההזדמנות הזאת הוא פשוט לא היה מוכן להחמיץ. יהיה המחיר אשר יהיה.
אידיאולוגיה או כבוד
אלא שבסקרים שערך בתקופת ההיסוס הארוכה, בטרם החליט סופית לקפוץ למים, הגיע ארדן למסקנה שיש 10 מנדטים שאחדות היא כן בראש מעייניהם. אפילו יותר מהשאלה מי יהיה ראש הממשלה – נתניהו או איזנקוט – הם היו רוצים מישהו שיאלץ אותם לשבת יחד. ועל הבייס הזה, שלא הוכח שבאמת קיים מחוץ לסקרים, הוא משליך את יהבו.
ארדן גילה עוד דבר. שתומכי האחדות, שמוכנים אפילו לוותר לשם כך על שלטון הימין המלא, באים בעיקר מימין. בשמאל השיקול העיקרי הוא הדחת נתניהו. בימין רוב מוחלט היו רוצים לראות את ראש הממשלה ממשיך, אבל בהרכב קואליציוני שונה ממה שהיה עד עכשיו. בעיקר הברית עם החרדים מפריעה להם.
לחלל הזה הוא מבקש להיכנס. מי שרוצה את נתניהו בכל מחיר לא יצביע לו. גם מי שרוצה את איזנקוט. אבל אלה שמוכנים לוותר על שיקול הראש וללכת על ההרכב והגיוון הפוליטי, יכולים למצוא בית במפלגתו החדשה. כאמור, מבדיקותיו יש 10 מנדטים כאלה.
כך גם אדלשטיין, שהודח באמצע הקדנציה על ידי נתניהו מוועדת החוץ והביטחון, וגם כשהוביל את הוועדה – התנהלותו לא התאפיינה ביישור קו על פי רצונות הבוס, בלשון המעטה. גם אם כוונתם הפעם באמת טהורה, ושניהם עומדים מאחורי מילתם, חשש קל של ספק עדיין מקנן גם בקרב אלו שהיו רוצים לתת להם את קולם. אם יצליחו לשכנע בכנות כוונתם, יוכלו אולי גם לצלוח את אחוז החסימה האכזר. אם לא, ייפלו, כמו אחרים בעבר וגם בבחירות אלה, לתהומות הנשייה.
התרעות פיקוד העורף