הנה לכם טעימה קסומה של חלק מציטוטי ה"חביבי סיטי": "התפריט כולל מפה ססגונית שבה על מסת האדמה שנקראת כרגע ישראל כתוב 'גלו את פלסטין'". או "בעוד ישראל היא חלק מהאזור מבחינה גאוגרפית, השאלה היא אם ישראלים יכולים לטעון שיש להם קשר אליו". לזה מתווסף וידוי של ניו-יורקרית, שפעם הייתה הולכת גם למסעדות ישראליות - אבל הפסיקה בגלל ה"ג'נוסייד". ציטוט נוסף מזהיר אותנו שלא להתבלבל - "השפע של התרבות המוסלמית היפהפייה לא אומר שהניו-יורקרים ממוצא צפון-אפריקאי ודרום-אסיאתי לא מתמודדים עם קסנופוביה, אסלאמופוביה וציונות".
בלתי נתפס שעיתון מרשה לעצמו להשתמש במילה "ציונות" כדבר שהוא מסוכן לאמריקאים, בלי שהוא נתבע על כך באופן מיידי על ידי ארגון יהודי כלשהו. אבל התביעה טרם הגיעה, אף שמדובר בכתבה אנטישמית באופן מסמר שיער.
תקשיבו להאקבי
אנחנו אומרים כבר שנים שמדובר בקומץ פורעים יהודים, וזה אפילו נכון. אבל קומץ אמור להיות ניתן למיגור, ריסון או שליטה, מה שלא קורה בפועל. התוצאה של ההתנהלות הזאת היא שאין לנו דרך להתגונן תודעתית עם תופעות של פרעות ביהודה ושומרון. זה תופס כותרות, מגמד את הטרור הפלסטיני, ופשוט נראה כמו מדיניות.
אנחנו בתקופת בחירות, אבל עם כל הכבוד למסרי התעמולה שנועדו להפחיד ולהשפיע, אחרי שבעה באוקטובר אף אחד בישראל לא באמת רוצה להחזיר את יהודה ושומרון. כמדינה - הבנו משהו מאוד חשוב לגבי שכנינו, אבל אנחנו נכשלים באופן מחפיר בביסוס הטיעון שמסביר את העניין הזה לעולם, אפילו לאלה שתומכים בנו. בלי טיעון טוב לא ננצח, ולא משנה כמה תעמולה פנימית של "בום בום בום" תהיה כאן. אין ברירה אלא לפקוח את העיניים - אנחנו בעולם חדש.
להימנע מהיפוך תודעתי
אנחנו צריכים להיתפס כהוגנים. אי אפשר להקים חוות חוקיות באיו"ש בלי לטפל בפורעים יהודים. הניסיון להיות פחות קשוחים פועל נגדנו, לא לטובתנו. ההשלכות כבר כאן, הן לא איזשהו איום ערטילאי של מתנגד פוליטי - הן מציאות. כולנו חייבים להבין את השינויים שמתחוללים סביבנו כדי לעצור אותם. אף אחד לא רוצה להגיע לשלב התודעתי הבא שבו רק ישראל תהיה מואשמת בטרור, בעוד הפלסטינים כבר בכלל לא יואשמו בו. הביטחון של כולנו תלוי בזה, ובעידן הפוסט-אמת, כדי להימנע מתרחישים הזויים ומזעזעים צריך לפעול - ומדי פעם להשתמש גם במוח.
התרעות פיקוד העורף