למרבה האירוניה, ההסכם נחתם יממה בלבד לאחר חתימת מזכר ההבנות בין פקיסטן לאיראן – מנגנון המיועד לסייע לטהרן לעקוף את הסנקציות ואת המצור על הורמוז. מנגד, "הסכם מכה" מהווה המשך ישיר לברית ההגנה שנחתמה בין ריאד לאסלאמאבאד בספטמבר 2025, ונועד להעמיק את שיתוף הפעולה הביטחוני-תעשייתי, את התלות ההדדית ואת המינוף הפוליטי בין שלוש המדינות.
עיקר חשיבותה של הברית טמון בסינרגיה שהיא מייצרת בין המשאבים והיכולות של חברותיה: סעודיה, בעלת הכלכלה הגדולה במזרח התיכון (תמ"ג של כ-1.3 טריליון דולר ב-2025), מביאה עוצמה פיננסית והשפעה אזורית; טורקיה, המחזיקה בצבא הגדול באזור, תורמת תעשייה ביטחונית מתקדמת ויכולות צבאיות מוכחות; ופקיסטן, מעצמה גרעינית המונה כ-260 מיליון תושבים (החמישית בגודלה בעולם), מעניקה ניסיון קרבי עשיר וכוח אדם נרחב.
סעודיה התהפכה
העמקת שיתוף הפעולה אינה מסתכמת בהצהרות על הרתעה, אלא מתורגמת כבר עתה לצעדים אופרטיביים המאותתים על שינוי עומק בארכיטקטורת הביטחון האזורית. מעבר ליצירתו של ציר מוסלמי-סוני רחב המבקש להפחית את התלות במעצמות, ההסכם משקף תפיסה גיאו-אסטרטגית חדשה מצידה של ריאד: עיצוב סדר אזורי גמיש שאינו נשען עוד באופן בלעדי על מטריית הגנה מערבית-אמריקאית.
עבור ריאד, שותפות זו מצמצמת את תחושת הבידוד מול איראן ומספקת מעטפת הגנתית, דיפלומטית, מודיעינית ולוגיסטית רחבה יותר (כך לדוגמה, פקיסטן, שאינה משתתפת אקטיבית בתקיפות הסעודיות על החות'ים, פרסה מטוסי קרב וכ-8,000 חיילים ברחבי הממלכה).
עבור טורקיה, ההסכם מהווה מנוף אסטרטגי רחב היקף המחבר בין אינטרסים גיאופוליטיים למניעים כלכליים מובהקים. אנקרה מבינה כי מעבר להרחבת נוכחותה הביטחונית, הטכנולוגית והימית בים האדום ובמצר באב אל-מנדאב (בין היתר, על בסיס קשריה בסומליה), השותפות עם פקיסטן – ובעיקר עם סעודיה – מעניקה לה יתרון כלכלי משמעותי בשווקים שבהם היא מבקשת לבסס את מעמדה (כמו מל"טים, מערכות הגנה, ספינות ותשתיות ביטחוניות).
נתוני הסחר ממחישים זאת היטב: בשנת 2025 זינק היצוא הביטחוני של טורקיה ב-48% והגיע לשיא של 10.05 מיליארד דולר; היקף הסחר הבילטרלי בין ריאד לאנקרה חצה את ה-8.6 מיליארד דולר, כשהיעד לשנה הקרובה עומד על 10 מיליארד דולר; ההשקעות הסעודיות בטורקיה עברו את ה-2 מיליארד דולר, בעוד חברות בנייה טורקיות כבר השלימו בסעודיה 434 פרויקטים בשווי כולל של 32.5 מיליארד דולר, לפי פרסום ב"כלכליסט".
נשק העמימות הגרעינית
הצטרפותה של פקיסטן – המחזיקה בכ-170 ראשי נפץ גרעיניים – אינה עוד נדבך במערך הבריתות המשתנה במזה"ת, אלא שינוי עומק בעל השלכות ביטחוניות וכלכליות מרחיקות לכת. שילוב בין מעצמה גרעינית לבין תלות כלכלית גוברת בסעודיה מעתיק את מוקדי הכוח האזוריים מזרחה ומחליש את מנגנוני הבלימה המסורתיים.
בממד הכלכלי, פקיסטן צפויה ליהנות מסיוע פיננסי נרחב, השקעות סעודיות, אספקת אנרגיה (בדגש על נפט), והתרחבות תעסוקת אזרחיה בממלכה – מגמה הממשיכה את הגידול בסחר הבילטרלי, שהגיע ל-5.7 מיליארד דולר ב-2025. שילוב זה של עוצמה צבאית-גרעינית לצד תלות כלכלית הופך את פקיסטן לגורם מכריע בעיצוב הסדר האזורי החדש.
בראייה אסטרטגית רחבה, "הסכם מכה" מעניק לפקיסטן – ובעיקר לטורקיה – מנוף השפעה משמעותי על המדיניות הסעודית, תוך הידוק הקשר כאמור בין ביטחון לכלכלה. מבחינה ביטחונית, נוכחותה של מדינה גרעינית בעלת צבא חזק מעניקה לסעודיה גב אסטרטגי ומרחיבה את מרחב התמרון שלה מול איראן, אך במקביל, מגבירה את הסיכון להסלמה אזורית ולערעור יציבות המשטרים המתונים.
עם זאת, הטלטלה הזו מזמנת לישראל גם הזדמנויות. ההסכם עשוי דווקא להאיץ שיתופי פעולה רב-צדדיים בתחומי המודיעין, הסייבר, הגנת תשתיות ואבטחת נתיבי שיט ואנרגיה לצד ארה"ב, הודו, איחוד האמירויות, ירדן, יוון וקפריסין. מציאות חדשה זו מחייבת את ישראל להפגין גמישות מדינית, להתאים את האסטרטגיה שלה, להדק בריתות קיימות עם מדינות מפתח ולשמר מכל משמר על יתרונה הטכנולוגי-ביטחוני. בשורה התחתונה, כשהמשחק הגיאופליטי במזה"ת משנה את פניו, ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להישאר מחוץ למגרש.
התרעות פיקוד העורף