רק זה באמת היה חסר לנו. עוד תזכורת לכך שהעולם הוא מקום קר ואכזר. עוד תזכורת לכך שישראל, גם כאשר קיבלה הכשר כלשהו משכנותיה בזכות הסכמים, הבנות, אינטרסים, אויבים משותפים, ידידים משותפים, מעולם לא התקרבה למעמד של לגיטימיות מלאה, קבועה, שאין עוד צורך או סיבה לערער עליה.
כן, היא חתמה על כמה הסכמי שלום חשובים. לא, היא לא יכולה לעצום עין. כן, היא מנהלת מערכות יחסים סבוכות, חלקן נסתרות, עם מדינות רבות מאוד בסביבה, כולל כאלה שמעדיפות להסתיר את הקשר. לא, היא לא יכולה לסמוך על מערכות היחסים האלה, אלא אם יהיו מגובות בעוצמה ישראלית גדולה. כן, היא יכולה להמשיך לדבר על השלום כאידיאל, ויהיה טוב אם תמשיך לדבר עליו כעל אידיאל. לא, היא לא יכולה להניח שהאידיאל יתגשם באופן החלומי שמתאים להמנונים, או נאומים, או טקסים נרגשים.
רק זה באמת היה חסר לנו. עוד תזכורת. כאילו אנחנו לא יודעים.
משיב 148711
למשיב מספר 148711 נאלצתי לשים לב בגלל רשלנות שלי. באמצע היום, באמצע איסוף הנתונים, נעשיתי סקרן. אז הורדתי את הנתונים שכבר נאספו כדי לראות תוצאות חלקיות. לא שמתי לב שאני מוריד את התוצאות בדיוק כשמשיב 148711 עדיין עונה על השאלון. כלומר, חישבתי תוצאה כשהשאלון שלו רק חצי מלא (ולמעשה, יותר קרוב לרבע). תקלה.
אחרי שעה, כששוב הורדתי את הנתונים, ושוב חישבתי, התברר שזו לא סתם תקלה - זו תקלה ששווה מנדט. משיב 148711 עם רבע שאלון הוריד מנדט לליכוד והוסיף מנדט לציונות הדתית. משיב 148711 עם שאלון מלא הוסיף מנדט לליכוד והוריד מנדט לציונות הדתית.
וייאמר מראש: משיב 148711 אינו מצביע ליכוד או ציונות דתית. למעשה, הוא אינו מצביע לאף מפלגה כרגע. הוא לא יודע למי יצביע. אבל האלגוריתם של חלוקת המנדטים, שזורק כל משיבה ומשיב לכל סקר למקום המתאים להם בתחשיב הכולל, זרק אותו למקום אחד כאשר השאלון היה מלא חלקית, ולמקום אחר כאשר השאלון היה מלא, ותחשיב המנדטים השתנה.
במקרה של משיב 148711, ההבדל היה עוד מנדט או פחות מנדט לשתי מפלגות, שהיו גם כך מעל אחוז החסימה. אבל מה אם 148711 היה נותן את קולו למפלגה שקצת מתחת לאחוז החסימה? בכל שבוע אנו פונים לאנשים שונים. השבוע נתקלנו בעדיפות המסוימת של המצביע הזה. אולי לפני שבוע פנינו לאדם דומה לו - שהעדיף את הבית הציוני או את הציונות הדתית. שינויים כאלה הם חלק בלתי נמנע מסקר. וזה אומר שעל כל תוצאה של מנדטים צריך להביא בחשבון סוג של פלוס-מינוס סטטיסטי.
השפעה כזאת אפשר כמובן למדוד ולנטרל בכל מיני דרכים. אנחנו פונים לכמה מאות אנשים כל שבוע - גודל מדגם מספיק כדי להבטיח שפלוסים ומינוסים לא יהיו יותר מדי גדולים. מדגם גדול מנטרל את הרעש במידה רבה, אבל לא מבטל אותו. עדיין נשאר רעש סטטיסטי.
ועוד: הסוקרים יכולים לזהות פרטנית אירוע כמו זה של משיב 148711 ולנסות לוודא שהמשיב האחד הזה לא יטרוף את הקלפים לכלל המפלגות (וכדי שלא יהיה ספק: ההחלטה לא להעביר את הבית הציוני את אחוז החסימה השבוע נעשתה אחרי שכבר זוהה המקרה של 148711). ובכל זאת, שווה לשים על האירוע הזה את האצבע כדי להבהיר לכל מי שעוקבים אחר הסקרים את מה שאנחנו חוזרים עליו כמעט כל שבוע: חלק גדול מאוד מהתנודות שאתם רואים משבוע לשבוע, או מסקר של סוקר אחד לזה של סוקר אחר, הן רעש סטטיסטי ולא יותר.
עכשיו נעשה את זה קצת יותר מסובך ועוד יותר מעניין. תחזית מלאה של מנדטים מספקת מספר אחד לכל מפלגה (ש"ס 7 מנדטים, "ביחד" 13 מנדטים). אבל תחזית כזאת נשענת על תשובות של מאות אנשים ועל שיטת חלוקה שמתרגמת אחוזים של תשובות למנדטים, וכל סוקר עושה את החלוקה הזאת קצת אחרת (כי צריך להעריך דברים כמו אחוזי השתתפות של מגזרים שונים והשפעה של הסכמי עודפים ועוד).
ב-2,745 מהתרחישים האלה מנדטים עלו וירדו, וגודלו של גוש הקואליציה נותר בדיוק כפי שהיה (בסקר הזה, 50 מנדטים). כלומר, ב-80% מהמקרים שבהם שינוי עמדה של משיב אחד שינה גם את תמונת המנדטים, תמונת הגושים נותרה זהה. בעוד ב-16% מהמקרים הקואליציה קיבלה עוד מנדט, ב-3% מהם היא הפסידה מנדט, וב-1% מהמקרים היא הפסידה שניים.
ובמילים אחרות: אחרי כל הסימולציות, הבדיקות, העליות והירידות של מפלגות בגלל שינויים קטנים בתשובות לסקר, נשארנו עם תמונה יציבה בסך הכול: לקואליציה יש 50 מנדטים, או קצת יותר, או קצת פחות. אם מתעלמים מהרעש, ומתזוזות קטנות לכאן או לשם של מפלגה כזאת או אחרת, מסתבר שזה - לפחות כרגע - מצב די יציב.
הפוטנציאל של ארדן
כל מה שתקראו כאן עוסק במפלגה שלא קיימת. כלומר - מהשבוע שעבר היא קיימת, אבל בסקרים. עד אז היא נבחנה רק כמפלגה שלא קיימת. מפלגה על הנייר. מפלגת ספקולציה. מפלגה שצריך לדמיין לפני שמשיבים על שאלה שנוגעת אליה, ולא לכולנו יש דמיון.
בכמה סקרים מאז שקמה רשמית, המפלגה לא עברה את אחוז החסימה. אבל, כאמור, עד לפני רגע, היא עוד לא הייתה מפלגה. המבחן האמיתי שלה יתחיל בעוד שבוע-שבועיים, אחרי שתמצה את המאמץ שלה לנסוק. מה שכן, בסקרים שערכנו בשבועות האחרונים, ושחלקם בחנו בין השאר אילו מצביעים ישקלו להצביע לאיזו מפלגה, מצאנו בערך 10% של מצביעים שאומרים שישקלו להצביע למפלגה של ארדן. זה הרבה מאוד אנשים, אבל קצת פחות משיעורם של מי ששוקלים את הציונות הדתית, ודומה למדי למספרם של מי ששוקלים את כחול לבן. את השוקלים הללו - הקהל הפוטנציאלי של המפלגה - אפשר למדוד כדי לנסות להבין מי הם.
זה לא בדיוק קהל של מפלגות המרכז הקטנות (שהשבוע, ברוב הסקרים, אף אחת מהן לא חצתה את אחוז החסימה). זה גם לא קהל של הימין שיושב היום בממשלה. זה דבר שלישי, שאפשר לזהות בתשובות לשאלות בנושאים שונים.
נתחיל בשאלת ההגדרה העצמית, כי היא פשוטה יחסית. 51% משוקלי הרשימה של ארדן מגדירים עצמם "ימין מתון" או "ימין קרוב למרכז" - לעומת 34% בכלל המדגם. ושימו לב לנתון ההפוך: אנשי "ימין עמוק" הם 4% בלבד מהקהל הזה. בקרב מי ששוקלים את הליכוד, שיעורם של אנשי "ימין עמוק" הוא 18%, פי חמישה.
מכאן לתוכן, וראוי לפתוח ברפורמה המשפטית. למה לפתוח דווקא בה? כי בדיקות רבות שערכנו מזהות את הנושא הזה כמשמעותי במיוחד בקרב תומכי הקואליציה. כמובן, גם ביטחון חשוב להם, וגם כלכלה, ועוד דברים. אבל מה שמגדיר אותם אחרת ממחנות יריבים הוא הנושא של הרפורמה המשפטית (או המהפכה, כל אחד לפי טעמו).
שאלנו גם מצביעים פוטנציאליים של ארדן ואדלשטיין על הרפורמה המשפטית, ויש שלוש עמדות אפשריות שהוצגו להם: בעד רפורמה בכיוון שהקואליציה רצתה, גם בלי הסכמה רחבה; בעד רפורמה משמעותית, אבל רק במקרה שיש עליה הסכמה רחבה; ועמדה שלישית - נגד רפורמה משמעותית. בקרב מצביעי הליכוד, העמדה הדומיננטית היא בעד רפורמה גם בלי הסכמה. רק 17% מהם אומרים "רפורמה בהסכמה בלבד".
בקרב בוחרי "ישר!", מהצד השני של מתרס הגושים, העמדה הדומיננטית היא בהסכמה, אבל הרבה מבוחרי "ישר!" אומרים "לא צריך רפורמה משמעותית". המצביעים הפוטנציאליים של ארדן ואדלשטיין עומדים באמצע: 21% לאפשרות הראשונה, 66% לשנייה, ו-7% בלבד לשלישית.
למעשה, שתי הקבוצות שנלחמו ברחובות במשך שנתיים כמעט אינן מיוצגות בקהל המצביעים הפוטנציאלי של ארדן ואדלשטיין. אם אתם מחפשים הצדקה סוציולוגית לרשימה כזאת, היא נמצאת בשורה הזאת. לא בביוגרפיה של ארדן, לא בוותק של אדלשטיין. בשורה הזאת. כי זאת השורה שחלק ניכר מאוד מאזרחי ישראל מסכימים איתה.
מכאן לחרדים. זה הנושא שבו הנוכחות של אדלשטיין דומיננטית, כי בגללו הגיע לשבר עם הליכוד. 59% משוקלי הרשימה תומכים בחיוב של כל או רוב החרדים להתגייס ובהטלת סנקציות על מי שלא מתגייסים. בקרב שוקלי הליכוד, הנתון המקביל הוא 28%, וזה כנראה הקו הכי חד שמפריד בין הקהל הזה לבין הליכוד. ואם נדמה לכם שמדובר רק בוויכוח על סעיפי חוק גיוס, הנה נתון שמלמד שמדובר בפער משמעותי יותר: 40% מהמצביעים הפוטנציאליים של ארדן ואדלשטיין רוצים ממשלה רחבה עם מפלגות משני הגושים, בלי חרדים ובלי ערבים. רק 5% מהם רוצים קואליציית ימין דומה לזאת של היום.
עד כאן הכול נראה עקבי. ימין מתון, ממלכתי, רוצה רפורמה בהסכמה, בלי שותפות עם החרדים, בעד ממשלה רחבה. ואז מגיעה שאלת יהודה ושומרון. שאלנו מה ישראל צריכה לעשות בשטח הזה. 42% מהמצביעים הפוטנציאליים של ארדן ואדלשטיין אומרים לחזק את השליטה על הפלסטינים ולהרחיב את ההתיישבות. 41% מהם אומרים לחתור להפרדה מלאה. הפרש של פחות מאחוז בין שתי עמדות שהן כרגע העמדות הדומיננטיות - לכאורה הפוכות - של הציבור בשני הגושים.
כדי להבין עד כמה הפילוג בשאלת יהודה ושומרון חריג, הנה אותה שאלה כפי שהיא נענית בכמה קבוצות אחרות של שוקלי הצבעה למפלגות אחרות. שוקלי הליכוד: 72% לחיזוק שליטה מול 17% להפרדה. שוקלי הציונות הדתית: 89% מול 6%. שוקלי "ישר!": 13% מול 54%. כמעט כל קבוצה שבדקנו מוכרעת לצד אחד. הקבוצה של שוקלי ארדן-אדלשטיין היא היחידה שבה יש קהל כמעט שווה לשתי העמדות. בשאלת השטחים, הקהל של ארדן-אדלשטיין לא מתנהג כמו קהל של מפלגה. הוא מתנהג כמו קואליציה של מפלגות.
התרעות פיקוד העורף