הסיפור של הפגיעה הלאומנית והטרור היהודי באיו"ש הוא סיפור מלאכותי. מי שעומדים מאחורי הקבוצות פורעות החוק והסדר הם גורמים בתוך ממשלת ישראל. בצה"ל אומרים כי שר אחד ושני חברי כנסת מהקואליציה ביקרו בימים האחרונים במאחז הלא חוקי "תל תלפיות" ונתנו רוח גבית לפעילי הימין במאחז שפלשו לכפר קוסרה.
העניין השני שחייבים לקחת בחשבון הוא איך כוחות המשטרה יפעלו בשטח. איך הם ייכנסו לכפרים ולעיירות שבהם מערכים של ארגוני הטרור? תפקידה של המשטרה הוא לבצע עבודות שיטור, לא לחימה מול פני אויב. זה כבר תפקידו של הצבא. עוד סוגיה שקשורה לכך היא איך המשטרה תהיה חשופה לתמונת המודיעין באותם אזורים שבהם היא תידרש לפעול, ומה יקרה מבחינה מבצעית אם הכוחות שלה ייתקלו בפיגועים. כמו למשל התרחיש שהיה בכפר תל לפני כשלושה שבועות, שבו נהרגו שני קציני צה"ל.
עוד עניין שיש לבחון: על איזה בסיס משפטי תתבצע האכיפה בשטחי B ו-C. משטרת ישראל פועלת על פי החוק הישראלי ולא על פי החוק הירדני. ואחרי כל זה צריך להסתכל על הדברים גם בראייה האופרטיבית. משטרת ישראל היא גוף חלש, נגוע בפוליטיקה ובחוסר ממלכתיות. השר לביטחון לאומי זועק בוקר, צהריים וערב כי המשטרה זקוקה בדחיפות לגלגל הצלה מהשב"כ, שיסייע לה להתמודד עם הכישלונות שלה מול הפשיעה במגזר הערבי, ועכשיו גם עם כלל הפשיעה בישראל.
משטרת ישראל היא גוף חולה, אפילו גוסס, שלא יודע, לא יכול וכנראה גם לא רוצה לטפל בפשיעה הערבית, בפשיעה החמורה, במקרי הרצח ששוברים שיאים בכל יום, בתאונות הדרכים שהפכו כבר לגזירת גורל, בפרוטקשן בצפון ובדרום. אז עכשיו, ברצינות, זה הגוף? החולה הסופני? הוא זה שיעשה פלאים באיו"ש? הוא זה שיחזיר את המשילות והריבונות לחבל הארץ שהפך לסדום ועמורה? נו באמת, זה אפילו כבר לא מצחיק. זה כואב.
ועדיין לא דובר על ניגוד העניינים: מי שעומד כשר הממונה על המשטרה הוא לא אחר מהאבא האידיאולוגי של אותם פעילי הימין הקיצוני, שחלקם מבצעים את המעשים.
בצה"ל אמרו אתמול בנימוס כי: "בימים אלה מונעת עבודת מטה פנימית וראשונית לבחינת חלוקת הסמכויות בין גורמי הביטחון ביהודה ושומרון. לאחר גיבוש עבודת המטה היא תוצג לדרג המדיני כנדרש". בפחות נימוס אמרו קצינים בצה"ל את המשפט הקצר: "זה לא יקרה במציאות".
התרעות פיקוד העורף