אז למה הישראלי לא מרגיש עשיר? למה המזון, הדירות והמכוניות כל כך יקרים?
וצריך להדגיש: לא מדובר בחבורה שיושבת בחדר אפל ומתאמת מחירים. דיפ סטייט איננו חייב להיות קונספירציה. הדיפ סטייט הכלכלי יכול להיות מבנה כוח: מערכת של אינטרסים, רגולציה, חסמי כניסה וקשרים בין מוסדות שמתגבשת במשך עשרות שנים, עד שהיא מתחילה להגן על עצמה.
מבקר המדינה מצא פערים של עד 226% בין מחירי מוצרים זהים ביבוא ישיר ליבוא מקביל. בשוק הרכב, היבואנים הישירים החזיקו ב-2023 יותר מ-97% מהשוק, ושנים של רפורמות כמעט שלא הצליחו לערער את המבנה הזה.
ובתחום הדיור המדינה עצמה מהווה חלק מהותי מהבעיה. בישראל יכולות לחלוף ב-13 שנים משלב התכנון ועד האכלוס. כי כאשר המדינה שולטת בקרקע, בתכנון וברישוי, ואז תוהה מדוע ההיצע אינו מגיב לביקוש, אזי אין צורך לחפש קרטל סודי. זו המערכת עצמה שמייצרת את המחסור.
הקושי מועצם בשל תופעת הדלת המסתובבת. תופעה כזו מתרחשת כאשר רגולטורים ומפוקחים פועלים באותו עולם מקצועי, נפגשים באותן ועדות ולעיתים עוברים מצד אחד של השולחן לצד השני. שוב, גם כאן אין מדובר בשחיתות במובן הרגיל של המילה. כי מבני כוח אפקטיביים אינם זקוקים לשחיתות. מספיק שמערכת שלמה לומדת בהדרגה מה נחשב "מקצועי", מה "אחראי" ומה "מסוכן", עד שהאינטרס של השחקנים הקיימים מתחיל להישמע כמעט זהה לאינטרס הציבורי.
אני לא טוען כאן שכל מפגין בקפלן ביקש להגן על מונופולים, או שכל בעל הון שתמך במחאה עשה זאת כדי להגן על עסקיו. הטענה היא אחרת: שמחאת קפלן מרדה בסוג אחד של כוח (של הימין הפוליטי), ובו בזמן קידשה כמעט כל כוח אחר שנשא את התווית "מקצועי", "עצמאי" או "שומר סף", כלומר, קידשה את הכוחות שמזוהים עם ההגמוניה הישנה.
אז להגמוניה הישנה יש נקודת עיוורון. היא רואה כוח כשהוא נמצא בידיו של פוליטיקאי שהיא אינה אוהבת, אבל מתקשה לראות אותו כשהוא נמצא בידיהם של רגולטורים, מוסדות מקצועיים, בנקים, יבואנים וקבוצות אינטרס שמדברים בשפה שלה.
לכן הטיפול ביוקר המחיה איננו עוד "רפורמה". הוא מאבק במבנה כוח: פתיחת יבוא, הורדת חסמי כניסה, פירוק ריכוזיות, הגבלת הדלת המסתובבת, האצת תכנון ובנייה, ויצירת תנאים שבהם שחקנים חדשים באמת יכולים להתחרות בוותיקים. אחרת, נמשיך לשלם "רנטות" למוקדי הכוח, שרבים מהם מממנים את מחאת קפלן עצמה.
כי דיפ סטייט איננו רק מי שמחזיק בסמכות שאין לו אחריות עליה. הוא גם מי שמחזיק ברנטה שאיש כבר אינו מעז לגעת בה. והדיפ סטייט הכלכלי אינו מסתתר במחשכים. אנחנו פוגשים אותו בכל פעם שאנחנו פותחים את הארנק.
התרעות פיקוד העורף