הממלכתיות של הרב קוק הייתה תפיסה תיאולוגית. המדינה, גם כשהיא רחוקה משלמות ואיננה מדינת הלכה, היא "יסוד כיסא ה' בעולם". אף שהמדינה אינה מושלמת, היא קדושה. תפיסה זו אפשרה לראות בצבא, בכלכלה, בפוליטיקה ובחיי היומיום חלק מהמפעל של תיקון העולם.
הרב קוק האב היה הוגה אוניברסלי. שפתו גבוהה ומיסטית, ומתארת תהליכים היסטוריים מתמשכים. הרא"ה הדגיש את ההתהוות, את ההדרגתיות, את המורכבות. מסע המושבות שנערך ביוזמתו בשנת תרע"ד נחשב עד היום כאחד המהלכים הציבוריים החשובים, המרגשים והמרתקים בתולדות היישוב. במסע זה הוא ורבנים נוספים ביקרו בעשרות מושבות של היישוב החדש, שרוב המתיישבים בהם היו חילונים. הוא ביטא את הערכתו הבלתי מתפשרת לחלוצים ושוחח עימם בגובה העיניים, באהבה רבה, באופן שאינו שיפוטי ובהערכה מלאה.