להצלחה אבות רבים והכישלון יתום. למורשת מלחמת לבנון השנייה קרה ההפך. במשך עשרים שנה לא חסרו לכישלון אבות: ישראל, ממשלת לבנון, יוניפי"ל והקהילה הבינלאומית. דווקא ההצלחה נותרה ללא דורש.
ב-11 באוגוסט 2006 אימצה מועצת הביטחון של האו"ם את החלטה 1701. שלושה ימים לאחר מכן נכנסה הפסקת האש לתוקף ומלחמת לבנון השנייה הסתיימה. עשרים שנה חלפו מאז.
1701 נכשלה כמשטר פירוז ואכיפה. חזבאללה לא פורק מנשקו. ממשלת לבנון לא השיגה מונופול על הכוח. יוניפי"ל לא מנע את התעצמותו. אבל היא סיימה את המלחמה ושימרה את הסדר שנועד לבוא אחריה.
בזיכרון הישראלי נצרבו מדו"ח וינוגרד הכשלים בניהול מלחמת לבנון השנייה, בקבלת ההחלטות, במוכנות הצבא ובחיבור בין המעשה הצבאי לתכלית המדינית. הדוח קבע כי המלחמה הסתיימה ללא ניצחון צבאי ברור וכי תוצאותיה היו החמצה חמורה.
הדוח גם קבע כי החלטה 1701 ואימוצה פה אחד במועצת הביטחון היו הישג לישראל. הוא הבהיר שההישג אינו תלוי במימושה המלא של ההחלטה.
ישראל זכרה את פסק הדין על המלחמה. היא שכחה את פסק הדין על ההסדר שסיים אותה.
מאוגוסט 2006 ועד פתיחת החזית ב-8 באוקטובר 2023 היו שבע עשרה שנות אי מלחמה בגבול הצפון, לצד תקריות והפרות. מלחמת 2006 והמחיר ששילמו חזבאללה ולבנון יצרו את ההרתעה. 1701 העניקה לה ארכיטקטורה.
צבא לבנון נפרס בדרום ויוניפי"ל הורחב. החיכוך לאורך הקו הכחול הוכנס למסגרת מדינתית ובינלאומית באמצעות מנגנון תיאום קבוע בין צה"ל, צבא לבנון והכוח הבינלאומי, שנועד לבלום את המעבר מתקרית למלחמה.
1701 ריסנה את השימוש בכוח; את צבירתו כמעט לא הגבילה. חזבאללה ניצל את הפער: שקט בגבול, התעצמות מאחוריו. אכיפת ההסדר חייבה לסכן את השקט כדי לשמרו; כל הפרה שלא נענתה מימנה את המלחמה הבאה.
הליטאני מעולם לא היה תפיסת ביטחון. מי שמוכר אותו לציבור ככזאת מוכר גיאוגרפיה כביטחון וכיבוש כפתרון. נהר אינו מפרק ארגון; קו על מפה אינו מנטרל מערך פיקוד, מימון, ייצור, הברחה והתחדשות. ישראל אינה זקוקה לעוד יהודה ושומרון בלבנון - שטח עוין להחזיק, אוכלוסייה לנהל, צירים לאבטח וצבא שנשחק בשליטה במקום בהכרעה. דחיקת חזבאללה צפונה כשהוא חמוש אינה הכרעה. היא דחייה.
1701 אינה "החלטת הליטאני": היא דורשת דרום ללא נשק וכוחות שאינם של מדינת לבנון ויוניפי"ל, ופירוק המיליציות כך שלא יהיו בלבנון נשק או סמכות מחוץ למדינה.
חזבאללה הפר את 1701 במשך עשרים שנה, אך לא הצליח להחליף אותה. הוא החזיק בפועל בצבא עצמאי ובווטו על מלחמה ושלום; לא הצבא ולא הווטו זכו ללגיטימציה. פירוק כוחו הצבאי הוא מימושה של 1701, לא חריגה ממנה. המחדל של 2006-2023 היה שישראל השלימה עם הפרתה.
1701 גם לא המציאה את הסדר הזה. היא ירשה אותו. הסכם 17 במאי 1983, הסכם השלום שנשכח בין ישראל ללבנון, נועד לסיים את מצב המלחמה, להסדיר את הנסיגה הישראלית ולעגן את ריבונותן ואת הגבול ביניהן. הוא סוכל בלחץ סורי ולבסוף בוטל. אבל העיקרון המכונן שלו שרד: לבנון ריבונית, ללא וטו חמוש של מיליציה או פטרון זר.
דיפלומטיה בלי אכיפה היא נייר; כוח בלי יעד מדיני הוא הסבב הבא. ישראל המירה אכיפה בניהול סכסוך, ובזירות אחרות עודנה דוחה הכרעה מדינית. הססנות, דחיינות והימנעות מסתיימות באותו חשבון: האויב גובה מישראל את מה שלא גבתה ממנו בזמן.
שי גל הוא מייסד ומנהל Line of State, פירמה אסטרטגית בינלאומית העובדת עם ממשלות, מוסדות ומקבלי החלטות בסוגיות אסטרטגיה, ביטחון, סיכונים והכרעות בזירות מורכבות.
התרעות פיקוד העורף