כשיש יותר מפלגות כאלה בצד ימין, ברור שהמפלגה הגדולה, הליכוד, הייתה רוצה שהן יעברו את אחוז החסימה. כך לא יתבזבזו קולות ימניים בתוך המחנה, והסיכוי להישאר בשלטון יגדל. ואולם, לאחוז החסימה יש אמירה ברורה: דמוקרטיה אינה אנרכיה, שבה כל זב חוטם יקים לו רשימה הזויה עם סיכוי לא רע להשתחל לכנסת ולהפוך אותה לערב רב של חברי כנסת עם קושי רב לכונן קואליציה. לכן, מפלגות הליכוד וישר חייבות לשכנע את מצביעיהן הפוטנציאליים לא לבזבז קולותיהם על רשימות סרק.
הליכוד, למשל, חייבת לשכנע את תומכיה - במיוחד אלה מביניהם המאוכזבים מאופן התנהלותה בארבע השנים שעברו - כי את הביקורת יש להשאיר בבית המפלגתי פנימה על ידי בחירת נבחרת טובה יותר (כן, היום בפריימריז), ולא להשליך את יהבם על מפלגה שצצה לה לפתע, מפלגה שאינה שורשית, שאין לה סיכוי לעבור את אחוז החסימה. קולותיהם של מצביעיה ייזרקו לפח, לא יהיה בהם להשפיע על הרכבי הכנסת והממשלה.
די במספר מפלגות מצומצם כדי לייצג את קשת הדעות והאידיאולוגיות בציבור. זהו הרציונל מאחורי אחוז החסימה הגבוה. עליו להרתיע מפני התארגנויות הזויות שזוכות לפרסום זמני. ולא רק מפלגות הזויות. בבחירות הפעם אנו רואים גם מפלגות בנוסח התחייה, עם אישים מנוסים, שרצות בנפרד ממפלגות האם.
אפשר להניח שאם מי מהם יעבור את אחוז החסימה הוא יצטרף לקואליציה בראשות הליכוד, אם זו תצליח לשמור על כוחה ואף להגדילו. אבל מי לידי הבוחר יתקע שיקרה הנס והשניים, ארדן ואדלשטיין, ישובו לכנסת עם עוד שניים מרשימתם (כרגע אפילו שמותיהם אינם ידועים)? מי התמים וייתן קולו להם בבחינת הימור פוליטי?
אחת הטענות כלפי הליכוד היא שרשימתה בכנסת היוצאת אינה אטרקטיבית, שמייצגים אותה אנשים חסרי הדר, שהמורשת המפוארת של זאב ז’בוטינסקי מהם והלאה. יש בזה מן האמת. ראו את רשימות התנועה בשנים עברו, בראשות בגין ושמיר, וראו את ההבדל.
אבל היום, בפריימריז המתקיימים ברחבי המדינה, אפשר לתקן במשהו, להביא להרכבת רשימה ראויה יותר, רעננה, ובכך להרתיע את המצביע הפוטנציאלי מלתת קולו לרשימות מבוזבזות. בידי 130 אלף מתפקדי הליכוד הדבר.
התרעות פיקוד העורף