זו הייתה אסטרטגיה אמיצה, עם תג מחיר אישי ופוליטי, אבל היא הצליחה - עבאס שבר את הטאבו על שותפות מפלגה ערבית בקואליציה. עכשיו הגיע הזמן לעבור לשלב הבא. רוב האזרחים הערבים רוצים לראות את נבחריהם משפיעים על השלטון ומשיגים תוצאות. מי שביקרו את עבאס בחברה הערבית עשו זאת כי הוא נמנע כמעט לחלוטין מלעסוק בזהות הלאומית של בוחריו, בזכויותיהם, במציאות בשטחים ובעזה ובשאיפה לסיום הסכסוך.
עכשיו עבאס צריך להשתמש בכוח הפוליטי שצבר כדי לשנות לא רק את הרכב הממשלה, אלא גם את כללי השותפות. רע"ם אינה צריכה לבחור בין אזרחות ללאומיות, בין המאבק בפשיעה לקידום פתרון מדיני, ובין תוכניות חומש להכרה בזכויות הקולקטיביות של הפלסטינים אזרחי ישראל. היא יכולה - וצריכה - גם וגם. שותפות ערבית־יהודית איננה מבוססת על מחיקת זהויות. אם סגלוביץ מצטרף לרע"ם, הוא אינו נעשה פחות יהודי, ועבאס אינו נעשה פחות פלסטיני.
אם מפלגות יהודיות רשאיות לדבר על ביטחון, על ירושלים, על עתיד השטחים ועל זהותה של המדינה, אין שום סיבה שמפלגה ערבית תיחשב שותפה לגיטימית רק כל עוד היא עוסקת בכבישים, בתקציבים ובאיסוף אשפה. דרישה כזו היא ביטוי לחוסר שוויון. המחנה המבקש להחליף את נתניהו יצטרך להפנים זאת.
אם המחנה מבקש את תמיכתה של רע"ם, הוא יצטרך לקבל אותה כפי שהיא באמת: מפלגה המייצגת ציבור שהוא גם אזרחי ישראל וגם חלק מהעם הפלסטיני. אם עבאס יאזור אומץ לעשות את הצעד הזה, הוא לא רק יגדיל את כוח המיקוח של רע"ם במשא ומתן הקואליציוני. הוא עשוי גם להרחיב את בסיס התמיכה שלו בחברה הערבית.
התרעות פיקוד העורף