פגישת ג'ארד קושנר וסטיב ויתקוף עם משלחת של הנהגת חמאס, מספקים לנו מדד לבדיקת שינויי התודעה של הנהגת החמאס. על פי הדיווחים , קושנר הניח על השולחן משוואה קשוחה, המשקפת את תוכניתו של הנשיא טראמפ: ארה"ב אומנם מתנגדת לגירוש תושבי עזה, אך מציבה את פירוק הנשק המוחלט כתנאי סף – צעד בסיסי שחייב להתבצע לפני כל מהלך פוליטי או אזרחי. המסר לחמאס היה חד-משמעי: אל תתלו תקוות בפוליטיקה הישראלית או בבחירות, שכן ישראל מאוחדת בדעתה בנושא עזה, ושילוב התנועה בפעילות פוליטית לא יקרה כל עוד אתם אוחזים בנשק.
עצם קיום הפגישה וההסכמה של בכירי חמאס לתכתיבים אלו מעידים על תהליך עמוק של שינוי תודעה בקרב הנהגת הארגון. חמאס, שהתרגל לשחק על הציר שבין טהראן, דוחא ואנקרה, מתחיל להפנים את מלוא המשמעות של התלות שלו בארצות הברית. ההבנה המחלחלת היא שעל מנת לשרוד פיזית וארגונית, הארגון ייאלץ לשלם את המחיר הכבד ביותר מבחינתו: ויתור על הנשק, ויתור על השליטה הבלעדית באוכלוסייה האזרחית, וכפיפות לתכתיבים אמריקאיים.
האם תובנות אלו, לצד הדרישה הנואשת של חמאס להפסיק את החיסולים הממוקדים נגד פעיליו, מעידות על מצב של לחץ ומצוקה? .. הנהגת חמאס מרגישה את טבעת החנק מתהדקת. צה"ל והשב"כ תוקפים את פעילי החמאס ומנגנוני השליטה שלו מחד, ומאידך הממשל האמריקאי מציע חבל הצלה בתנאי של התפרקות מלאה מנשק . הבקשה להפסקת החיסולים היא אות מצוקה של הנהגה שאיבדה את שיווי המשקל שלה ומבינה שאין לה חסינות בשום מקום.
לנוכח תמונת המצב הזו, נשאלת השאלה: מה עלינו, בישראל, לעשות כעת?
ראשית, עלינו להמשיך ולתחזק את הלחץ הצבאי. אסור לתת לחמאס רגע של חסד להתארגן מחדש תחת מטריית המגעים המדיניים.
שנית, במישור המודיעיני, אנו נדרשים לעדכן ולהוסיף יעדי איסוף ומעקב מול חמאס. אם הארגון ינסה להסכים למראית עין של "פירוק נשק" כדי להשתלב פוליטית, קהילת המודיעין הישראלית חייבת להתמקד כעת בחשיפת מנגנוני ה"שליטה האזרחית בצל" של חמאס: מעקב אחר הזרמות כספים סמויות, חשיפת רשתות אזרחיות-לכאורה שפועלות מטעם הארגון, איתור מחסני נשק שינסו להטמין עמוק באדמה ל"יום פקודה", ומעקב אחר ניסיונות השתלטות על מנגנוני חלוקת הסיוע ההומניטרי ושיקום הרצועה.
ולבסוף, ישנה סוגיה אחת שאינה נתונה למשא ומתן, לא מול חמאס ולא מול האמריקאים: החשבון הפתוח של ה-7 באוקטובר. גם אם יבשילו תהליכי הסדרה כלשהם, וגם אם חמאס יסכים להתפרק מנשקו בתמורה לשילוב כזה או אחר, לישראל יש חובה היסטורית, מוסרית וביטחונית להמשיך בחיסולם של משתתפי הטבח.
סגירת החשבון עם כל מחבל, מפקד, מתכנן או סייען שלקח חלק בטבח האכזרי, באונס ובחטיפות, חייבת להיות ערוץ פעולה ישראלי עצמאי ונצחי. אלה אינם חיסולים שניתן לסחור בהם תמורת שקט תעשייתי. ההבנה בקרב הנהגת חמאס ופעיליו חייבת להיות ברורה: שום הסכם דיפלומטי או תוכנית אמריקאית לא יעניקו חנינה למי שדם ישראלים על ידיו. המרדף אחריהם יימשך, בסבלנות אסטרטגית ובעקביות, עד האחרון שבהם.
התרעות פיקוד העורף