"מפת הדרכים, אשר התקבלה על ידי הפלגים הפלסטיניים, היא תולדה של מאמצים אינטנסיביים מצד המתווכות – מצרים, קטאר, טורקיה וארצות הברית, לצד הנציג העליון לעזה ומועצת השלום. היא מהווה צעד מכריע לקראת ריסון/איסוף הנשק לצד נסיגת הכוחות הישראליים, פריסת כוח ייצוב בינלאומי, והעברת הסמכויות הנהוליות לוועדה הלאומית לניהול עזה. השרים מדגישים את החשיבות של המשך מעורבות אמריקאית פעילה כדי להבטיח ולחייב את ישראל לציית באופן מלא להתחייבויות להסדרים שנקבעו בתוכנית המקיפה ובמפת הדרכים שלה, ולמנוע כל הפרעה נוספת ליישומם", כתבו.
ניתוח מעט יותר מעמיק של ההצהרה ממחיש בדיוק את הצביעות והניסיון של "הכנופייה" המוכרת (קטאר, טורקיה, מצרים וסעודיה) להפוך את הנרטיב:
שתיקתן של 18 מדינות היא האמירה המאזנת והחזקה ביותר - אין קונצנזוס. זהו מהלך נקודתי של גוש ספציפי. השתתפותה של האמירויות, בת הברית של ישראל, מעידה שלא מדובר בהצהרה חזקה ובמקשה אחת.
בזירה הבין-לאומית (באנגלית), הגוש הערבי-מוסלמי מציג את עצמו כשר החוץ של "השלום, היציבות והנורמליזציה". בערבית, הטרמינולוגיה מיועדת לרחוב, והיא מנציחה את הנרטיב של "התוקפנות הציונית" ומלבינה את חמאס. ההצגה הזו נועדה לקנות את הלבבות בוושינגטון בשפה אחת, תוך המשך התמיכה הסמויה או המסמוס בשפה השנייה.
עצם העובדה שארצות הברית מנהלת מגעים ישירים עם חמאס מייצרת סימטריה מעוותת - הצגת חמאס וישראל כשני צדדים שווים במשא ומתן. יש רק לתהות אם ארצות הברית הייתה נפגשת כך עם ארגון שטבח באזרחיה על אדמתה - ואת זה בדיוק יש לשאול את קושנר במהלך פגישותיו בישראל.
טקטיקת המריחה של "הכנופייה"
הטקטיקה של הליבה של החותמות (קטאר, מצרים, טורקיה) היא למרוח זמן, לספק הצהרות חלולות על פירוק נשק, ולעצור כל הכרעה ישראלית, עד שחלון הזמנים של הממשל יסתיים והן יוכלו לשמר את חמאס כנכס.
בשורה התחתונה, למי שאינו מכיר את העולם הערבי, קל ליפול למלכודת התיאטרון הדיפלומטי. המנוע מאחורי ההצהרה הזו אינו אלא טקטיקת מריחה של כנופיית "הסדר הישן".
חודשים ארוכים שטורקיה, קטאר, מצרים וסעודיה עוצרות את טראמפ מלנצח בכל הזירות (איראן, לבנון, עזה ובמידה מסוימת גם סוריה), ממסמסות כל הכרעה ומחבלות פיסית בחזון האמריקאי לסדר חדש במזרח התיכון. ועכשיו הן מנסות בצביעות האופיינית להפיל את האשמה בנוגע לעיכוב חזון טראמפ על ישראל. הגישה הזו נשענת על פער תרבותי ומילולי עמוק.
ומה על ישראל לעשות?
אסור להישאר במגננה. נכון יהיה לגייס את 18 המדינות השקטות במועצת השלום שרואות את המציאות נכוחה, ולהבהיר לממשל טראמפ: "כנופיית הסדר הישן" לא מחפשת פתרון - היא מנסה בכל דרך לחבל בחזון טראמפ לסדר אזורי חדש, מחפשת למרוח את הזמן עד לסיום כהונתו, ובעזה מנסה בכל דרך לחלץ את חמאס.
חובה להבהיר לקושנר: אם ארצות הברית רוצה לסיים את המלחמה בניצחון, היא חייבת לסגור את הפער בין האנגלית לערבית, לעצור את מריחת הזמן, ולהתחיל לדרוש גם ממדינות הסדר הישן דרישות והתחייבות לסדר אזורי חדש שכולל את ישראל במיקום מרכזי, בערבית ובאנגלית ובאופן שאינו משתמע לשתי פנים. הגיע הזמן להתחיל לחתוך עניינים.
התרעות פיקוד העורף