על פי מדד Global 100 של הליגה נגד השמצה, למחצית מהאוכלוסייה הבגירה ביוון עמדות אנטישמיות “ברמה מוגברת”. בקפריסין מדובר בשיעור הגבוה ביותר של עמדות כאלה במדינות האיחוד האירופי שנכללו בסקר – 58%. הממוצע במערב אירופה הוא 17% בלבד. המדד בוחן הסכמה עם 11 סטריאוטיפים על יהודים ומגדיר “רמה מוגברת” של עמדות אנטישמיות כהסכמה עם שישה מהם לפחות.
אלא שהנתון המעניין ביותר הוא אחר: רק 38% מהקפריסאים מחזיקים בדעה חיובית על ישראל, לעומת 57% המחזיקים בדעה חיובית על פלסטין. ובכל זאת, 81% רוצים שקפריסין תשמור על יחסים דיפלומטיים עם ישראל ולא פחות מ-90% רוצים שתיירים ישראלים ימשיכו להגיע לאי. לפער הזה יש משמעות. היחס לישראל, לישראלים וליהודים אינו זהה. אפשר להתנגד למדיניות ישראל ובכל זאת לרצות ביחסים טובים איתה, לקבל בברכה תיירים ישראלים ובה בעת להחזיק בסטריאוטיפים אנטישמיים.
תמיכה בישראל אינה “תעודת כשרות” במאבק באנטישמיות, בדיוק כפי שביקורת על ישראל כשלעצמה אינה הוכחה לאנטישמיות. אלה שאלות הקשורות זו בזו, אך הן אינן זהות, ומדיניות חוץ רצינית צריכה לבחון כל אחת מהן לגופה. יוון וקפריסין הן שותפות אסטרטגיות חשובות של ישראל, והקשרים איתן צריכים להמשיך ולהעמיק. דווקא בין ידידים צריכה להתקיים האפשרות לדבר גם על מה שאינו נוח: זיכרון השואה, סטריאוטיפים אנטישמיים והיחס לקהילות היהודיות.
יוון וקפריסין מזכירות לנו שניתן להיות ידיד של מדינת ישראל, ועדיין לחיות בחברה שבה דעות קדומות על יהודים נפוצות מאוד. ישראל זקוקה לידידים באירופה, אבל יהודי אירופה זקוקים ליותר מידידות עם ישראל. הם זקוקים לחברות אירופיות שמוכנות להתמודד גם עם האנטישמיות שבתוכן. ידידות אמיתית אמורה לאפשר למדינת ישראל לומר זאת בגלוי גם לידידותיה הקרובות ביותר.
התרעות פיקוד העורף