אין כמעט גינוי, ביטוי של בוז וביטול שלא הוצמדו לממשלה הנוכחית ולקואליציה ששומרת על הישרדותה. רובם נכונים, מוצדקים, אבל הממשלה אינה היעד היחיד לגינוי. קיימת גם האופוזיציה. לא רק שהאופוזיציה הזו אינה ממלאת את תפקידה בזירה הפרלמנטרית במדינה דמוקרטית, התנהלותה שמה אותה ללעג ולקלס.
המחדל המרכזי בהתנהלותה של האופוזיציה הנוכחית מול ממשלה כושלת וחשופה לביקורת הוא הפילוג והשסע השוררים במחנה שלה. האיבה בין ראשי המפלגות המתנגדות לממשלה ושואפות להחליפה אינה מוסתרת. אופוזיציה אמיתית אמורה לקיים תיאום ושיתוף פעולה בין מרכיביה, והדבר לא קורה כאן.
איזנקוט, בנט, לפיד, גולן וליברמן לא קיימו ביניהם פגישה פרודוקטיבית במטרה להתייעץ, לתכנן, להסכים להחלטה, למהלך, להצהרה משותפת נגד הממשלה, או לגינוי משותף של שרים כאיתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ’. נראה שקיומו של מפגש מקובל ומועיל כזה אפילו לא עלה בדעתם.
חמור מזה, ראשי המפלגות המתנגדות לממשלת נתניהו עסוקים לעיתים בהצהרות קנטרניות זה כלפי זה, נוהג לא מנומס שרק מדגיש את המרחיק והמפריד ביניהם. זאת לא אופוזיציה במובנה המעשי והמוכר במדינות דמוקרטיות. זאת לא אופוזיציה שתשיג את מטרתה, שליחותה – החלפת השלטון בישראל.
אם ראשי מפלגות האופוזיציה בישראל לא יתעוררו ולא יתחילו במאמץ משותף להתאחד לכדי גורם אופוזיציוני משמעותי ויעיל, אפשר להעריך מה יהיו תוצאות הבחירות הקרובות לכנסת – תוצאות שאיזנקוט, בנט, לפיד, גולן וליברמן ימרטו מולן את שערות ראשיהם.
התרעות פיקוד העורף